תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן. התוס' בקידושין דף נ"ב ע"א הביאו לזה והכ"מ הקשה בפ"ח מהל' מלכים מ"ט פסק הרמב"ם ז"ל שם כרב דמותר בביאה ראשונה מיד הא ר' יוחנן פליג עליה הכא והלכתא כוותיה לגביה דרב ומה שכתב לישב שם מאמר בת יפת תואר היתה וכו' יש לתמוה דהא התוס' בקידושין השיבו על זה וכתבו ליישב שם אליבא דרש"י ז"ל שכתב כדעת ר' יוחנן. ואני כתבתי במקום אחר להוכיח מש"ס דילן כרב במאי דאמרו שם וחשקת בה ולא בה ובחברתה ובודאי למ"ד יפת תואר אינה מותרת אלא לאחר כל המעשים א"כ האי קרא ג"כ לאחר כל המעשים קאי דגזירת הכתוב היא שאע"פ כן לא יקח שתים אבל להאי מ"ד דקאמר ביאה ראשונה מותר מיד א"כ האי קרא. ג"כ בשעת מלחמה מישתעי דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ואחת התירה לו ולא שתים אבל לאחר כל המעשים אם לקח אפי' שתים אינו עובר עליהן שנושאו לאחר שנתגיירו ודברי הרמב"ם נראין בהדיא בן שכתב שם הל' ג' בה ולא בחברתה שלא יבעול שתים ובאחת לאביו וכו' כתב שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו וכו' אלמא דלשיטתו שפוסק כהאי מ"ד דביאה ראשונה מותר מיד אין האיסור על השתים אלא מיד. והשתא למאי דמסקינן בפ"ג דקידושין דף ס"ח ע"א דקידושין תופסין בחייבי לאוין מקרא דכי תהיין דשנואה בנישואיה קאמר קרא ומאי נינהו חייבי לאוין ופריך ואימא חייבי עשה האי חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת ישראלית שתי נשים מעם אחד בעינן ואי כמ"ד דאין יפת תואר מותרת אלא לאחר כל המעשים ועלה קאמר קרא בה ולא בחבירתה א"כ משכחת לה שתי נשים מעם אחד בחייבי עשה דהרי אם לקח שתים האחת מותרת לו והשניה מלאו הבא מכלל עשה היא ועובר עליה בעשה הניחא למ"ד ביאה ראשונה מותרת מיד ועלה קאמר קרא בה ולא בחבירתה שפיר הוא דתו לא משכחת לה דנימא דקרא בהכי מישתעי דהא וילדו לו וגו' ולא יוכל לבכר וגו' כתיב ואי בשנתעברה ממנו בביאה ראשונה בשעת שהיתה שנואה לו באיסור דהא ע"כ דנימא כן להאי מ"ד א"כ זה לאו בנו הוא כלל דהא קודם שנתגיירה היא וולד נכרית כמותה וכדכתב הרמב"ם שם הל' ח' בהדיא ביפת תואר כן וא"כ ש"מ דסתמא דהש"ס דהכריח דקרא דכי תהיין לא מיתוקמא אלא בחייבי לאוין כהאי מ"ד ס"ל דיפת תואר מותרת בביאה ראשונה מיד: