המבריך את הגפן בארץ. בענין זה צריך לדעת כי יש שתי מיני הברכה הא' שמטמין את הגפן עצמו בארץ ומוציא את ראשה מצד השני וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה והיא טמונה בארץ ובחיבורו בפ"ו בהלכה ז' כתב סתם המבריך את הגפן בארץ וכו' מפני שסתם הברכה כך היא ובהכי איירי המתני' כדמסיק בגמ' ומפני שיש עוד מין הברכה שנוטל זמורה אחת מן הגפן ומטמינה בארץ ומוציא ראשה מצד השני כדפרש"י ז"ל בפ"ק דר"ה ובכמה דוכתי אלא דלא איירי כאן בענין הברכה כזו דא"ה היה צריך להרחיק ו"ט מכל רוח כדפריך בגמרא וניתני ששה ומסיק ר' ירמיה דהכא לאו טעמא משום עבודה היא אלא משום זרעים ע"ג הגפן בלחוד וכמבואר הכל בפנים וכדמסיק בסוף הסוגיא והאי בשאין הראשון נראית וכו' ועל כרחך דארישא דמתני' אדין הברכה קאי דהא מייתי עלה ראיה מדתנינן במתני' שאחר זו המבריך ג' גפנים וכו' ואי אסיפא קאי אדין ארכובה וכו' מאי ראיה מהמבריך דמתני' דבתרה ועוד דאי אסיפא קאי מאי האי דקאמר אבל אם היה הראשון נראה נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן והרי על כרחך דאי אסיפא קאי א"כ האי וששה טפחים לכאן על הרחק מן הארכובה הוא דקאמר ואם אין המדידה אלא מעיקר הראשון הואיל והוא נראה אמאי צריך ליתן ו"ט מן הארכובה הלא היא בטילה להעיקר הראשון ומתוך כל זה שנתבאר ומבואר הסוגיא שבארתי בפנים ומוכרח הוא כמבואר להמעיין יתבאר לך שמה שפי' הר"ש ואחריו נמשך הר"ב ברישא דמתני' דעוברת ההברכה חוץ לששה טפחים וכו' ודאי הדין כן אם לא היה מבריך אלא זמורה מן הגפן והגפן בעצמו עומד במקומו דפשיטא דהיה צריך להרחיק ו"ט מכל רוח כדין גפן יחידית אלא דלא איירי הכא בהברכה דבכה"ג כ"א במבריך הגפן עצמו בארץ כמוכרח כל זה ממסקנת הסוגיא וכן במה שפ' בסיפא דמתני' בארכובה והני מילי כשאין העיקר הראשון נראה וכו' והן דברי הר"ש שרצה לפרש דהא דקאמר בסוף הסוגיא והאי בשאין הראשון נראית וכו' אסיפא קאי וכבר אמרנו דא"א לפרש כן והרמב"ם בפי' המשנה פי' ג"כ לדין דסיפא דהמתני' בענין זה אבל בחיבורו חזר בו שכתב בדין דהברכה בפ"ו המבריך וכו' בד"א בשאין עיקר הגפן נראה וכו' וזה מהטעם שראה שאין לפרש כל זה כ"א אדין דהברכה כמבואר ובדין דארכובה בפ"ח בהל' י' כתב כפשטה דהמתני' בזה שאין מודדין אלא מסוף הארכובה לא מעיקר הגפן הראשון ולא חילק כלום כדמוכרח כל זה לפי מה שבארנו ונמשך לנו עוד מזה לפי' האמתי גם במתני' דלקמן המבריך ג' גפנים וכו' כמו שיתבאר לפנינו בס"ד: