איזהו עריס. מבואר בפנים דין עריס לפי פי' הרמב"ם בחיבורו פ"ח מכלאים בהלכה ג' שהמדידה היא ד"א מהגדר ולחוץ למאי דקיי"ל כב"ה ולא כמ"ש בפי' המשנה שהוא כפי' הראב"ד בהשגות שם שהמדידה היא מן הגדר ולפנים במקום שהגפנים נטועים וטעם שחזר בו הרמב"ם מדבריו בפירושו מבואר הוא דגירסתו בהסוגיא כגי' הספר אשר היא לפנינו גבי היו שתי אמות וכו' מ"ד מעיקר הגדר מושחין אסור עד שתי אמות אחר ולא כגי' הראב"ד דגריס בהיפך וכל זה מבואר הוא ועיין עוד לקמן ד"ה מה ביניהן דמוכרחת היא הגי' שלפנינו והיא גי' הרמב"ם מיהו בענין קושיית הר"ש לפי פי' זה דא"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ואמאי לא תני לה בעדיות ותירץ הכ"מ והתי"ט הביאו דיש לומר דשאני הכא דפליג ר' יוחנן בן נורי ואמר טועין כל האומרין כן הרבה יש לדקדק על תירוץ זה וכי לא אשכחן דתני לה התם בכה"ג דהא בפ"ה דעדיות קחשיב מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אליבא דר"א דקאמר הכי גבי ד' אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות וכו' ר"א אומר בש"א יקיימו ובה"א יוציאו ובפ"ג דיבמות שקיל וטרי בהא ואפכינן לה התם ונהי דלענין הלכתא קיי"ל כב"ה ואליבא דר"א כמו שפסק הרמב"ם בפ"ז דיבום משום דסתם מתני' היא כן ע"ש איך שיהיה אכתי קשיא למה לא חשיב דינא דמתני' הא הלכה כת"ק אליבא דב"ה לגבי ר' יוחנן בן נורי וכי עדיפא הך דד' אחין דג"כ פליגי בה אי ב"ה מחמירי או לא ואפ"ה קא חשיב לה והתירוץ הנכון הוא כאן דהיינו טעמא דלא תני לה בעדיות דהא אשכחן בהאי דינא דמתני' נמי מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה כדאמר לקמן בהדיא בחלוקה הראשונה תיפתר שהיו הכריתין נתונין מקצתן וכו' מ"ד מעיקר הגדר מושחין מקום שהחוט כלה אסור והשאר מותר א"כ ש"מ דלאידך מ"ד והיינו ב"ש דס"ל שאסיר במקום המותר להאי מ"ד והיינו ב"ה וכמו שבארתי בפנים דהאי חלוקה בעריס המעוקם מיתפרשא עיין לקמן ותמצא מבואר ואין לדרש בענין אחר וא"כ נהי דבעריס המכוון ב"ה מחמירי טפי בערים המעירת מיהת ב"ה מקילי טפי ואיכא למימר כי איתשיל להך מילתא איתשיל דהו"ל מקולי ב"ה ומחומרי ב"ש והלכך לא תני לה בעדיות כדאמרינן האי שינויא בפ' יום הכיפורים ובכמה וכמה דוכתי בהש"ס וזה ברור הוא: