בפועל שנו וכו'. הראב"ד ז"ל הביא לזה בהשגות בפ"ה מכלאים בהל' ט' שהביא הרמב"ם ז"ל שם הדין דהתוספתא דלקמן דאינו אסור לכל אדם אא"כ קיימן בעל הכרם אבל הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן לו הוא דאסור וכל האדם מותרין ועל זה כתב הראב"ד ירושלמי בפועל שנו וכו' הא דציין כאן לזה ולא לקמן באותו הפרק בהלכה כ"א שהביא הרמב"ם שם לדינא דמתני' הרואה ירק בכרם וכו' וכאן היה לו להשיג דהא בירושלמי מוקי למתני' בפועל וכו' ואמאי סתם וכתב להדין אלא דנראה דכוונת הראב"ד הוא כך דמאוקמתא דהש"ס להמתני' קשיא על דברי הרמב"ם שסתם דבריו בדין דהתוספתא כאן דהא כי מוקמינן להמתני' דבפועל מיירי או בבעה"ב שעוסק במלאכתו ולפיכך מותר ברישא כדפרישית בפנים דמכיון שהוא טרוד לא מיקרי נתייאש מכלאים א"כ סיפא דקתני כשאחזור אלקטנו אם הוסיף במאתים אסור ומי בפועל או בבעה"ב מיירי ומדקתני סתם אסור משמע שאסור לכל אדם ולפ"ז היה לו להרמב"ם לחלק בין פועל ובין אדם אחר דהא מהסוגיא שמעינן דאחר דקתני בתוספתא היינו אדם אחר ממש דהוא אינו אוסר אלא לעצמו בלבד אבל הפועל דינו כבעה"ב כדמוכח מהמתני' לפי אוקימתא דהש"ס דבפועל שנו וכו' זהו כוונת הראב"ד בהשגה וליישב דעת הרמב"ם נראה דזה החילוק בחילוף הנוסחאות בהתוספתא תלי' דגי' הראב"ד היא כמו שכתוב לפנינו בהתוספתא בהסיפא כמו שהבאתי בפנים אתר מ"מ שקיים וכו' והלכך פי' דהאי אחר אינו כולל גם להפועל אלא דהפועל דינו כבעה"ב עצמו ואוסר גם לכל אדם כדנראה לכאורה מאוקימתא דמוקי להמתני' כדאמרן אבל הרמב"ם סמיך על הגי' דהכא דגריס בסיפא דהתוספתא פועל שקיים וכו' וא"כ דין פועל כאדם אחר הוא ואחר הוא דקתני בהתוספתא כולל גם להפועל ומתני' לא קשיא דהרי בפועל שלוקט בכרם מיירי ובהדיא מחלק הנא לענין אם אוסר לכל אדם או לא בין פועל שראה הכלאים בשעה שאינו מתעסק במלאכת הכרם דאז כאתר דמי ובין פועל שליקט דאז כבעה"ב דמי כדפרישית בפנים להא דלקמן אבל אם ליקט הוא וכו' דא"א לפרש דעל הבעה"ב קאי דהא כבר תנינן לעיל בעל הבית שקיים וכו' וע"כ דאפועל קאי ולחלק כדמחלקינן והשתא תרתי פיסקי דהרמב"ם עולין יפה הן דבהלכה ט' לא מיירי אלא ברואה ובזה דין פועל כדין אחר והלכך סתם וכתב הרואה כלאים בכרם חבירו וכו' דגם לפועל בכרם חבירו הדין כן הוא וכשאינו מלקטו ובהל' כ"א שכתב לדינא דהמתני' ובמלקט בכרם מיירי דהא קאמר כשאגיע לו וכו' וזה פשוט הוא והלכך מי סתם דבריו גם כאן דדין פועל שליקט כבעה"ב הוא ובין לקולא דרישא ובין לחומרא דסיפא דכשלוקט בשביל הבעה"ב ומתייאש הוא ומקיים אוסר הוא ג"כ לכל אדם: