הדא אמרה שהיו שש נגד שש וכו'. לפי מה שפירשתי בפנים מבואר ממילא הוא דלא הוי מצי למינקט בשלש נגד שלש לחלק בין אם היו ד' כנגד ד' דהא עיקר סברא דר' חנניה אליבא דר"ש משום דלא מסתברא ליה לומר על שורה אחת הסמוכה לחברתה שנחשוב זה לכרם וזו לעצים וכיון שכן הוא תו לא הוי מצי למימר בג' כנגד ג' הוא דפליג ר"ש אבל בד' כנגד ד' מודה דהא גם בד' כנגד ד' על כרתך אם תאמר על אחת מהאמצעיות שהיא לעצים א"כ סמוכה היא לשורה של כרם וזה לא מסתבר ליה לר"ש והלכך לא מצי לסיימא למילתיה אלא דווקא בגוונא דאם הן חמש כנגד חמש הוא דמודה ר"ש והואיל ומוכרח הוא לבא לגוונא דחמש בסוף דבריו נקט נמי בריש דבריו דפליגי בשש נגד שש להשמיענו דכל היכא דאיכא אמצעית בין השתים פליג ר"ש וס"ל דלא אמרינן בכה"ג דשורה הסמוכה לכרם שנחשוב אותה לעצים וזה מבואר הוא ומיהו לא קמו דברי ר' חנניה בפירוש פלוגתייהו דר"ש ורבנן דר' מנא פריך עליה כמו שביארתי בפנים דדרך קושיא מתפרשין הן דברי ר' מנא דאדמוקמית פלוגתייהו בשש כנגד שש טפי מסתברא למימר איפכא לפי סברא דידך אלא ודאי לא שנא דבכל מקום דאיכא למימר דהאמצעית היא לעצים סברי רבנן דרואין אותה כאלו אינה ור"ש סבר דלא נטעי אינשי אדעתא למיעקר לעצים והרי זה כמסקנת הש"ס דילן בסוף פ' המוכר פירות דמוקי לה לפלוגתייהו בכרם בהכי וא"כ לרבנן גם בג' שורות אמרינן הכי דרואין את האמצעית לעצים והב' שורות החיצונות שיש ריוח ביניהם שיעור הראוי הוו כרם אבל אם אין כאן אלא שתי שורות והן נטועין פחות מד' אמות ביניהן ודאי לכ"ע לא הוו כרם דהא לא שייך כאן רואין וזה פשוט הוא וכבר זכרתי מזה בפ' דלעיל בהלכה ח' ד"ה אמר ר' זעירא דזהו דעת הרמב"ם ועיין עוד בפ' הנזכר בהלכה ג' ד"ה איזהו כרם קטן שם תמצא מבואר דברי הרמב"ם דפ"ז בהלכות אלו והשייכים לב' פרקים הללו:
הדא מסייעא לההיא דאמר ר' יוסי אם היו זרעים בתוך ששה וכו'. הר"ש הביא לזה וגריס בהא דרב הונא מותר להדלותן על גבי זרעי' ולהאי דמסייע' לר' יוסי לא פירש כלום כ"א שציין להאי דר' יוסי דזהו דאמר לעיל והנה הי' קשה לו ז"ל גי' הספר שמותר להדלותן על גבי גפנים דמאי קמ"ל בזה לפיכך היה גורם על גבי זרעים אבל זה יותר קשה דא"כ מאי מסייע ליה לר' יוסי הא איהו ס"ל דחוץ לששה אסיר הכרם לזרוע בו זרעים ובתוך ששה פשיטא דלא דהא מקדש הוא לכ"ע. ועוד דהא בהדיא תנן לקמן בפ"ז תבואה שהיה נוטה תחת הגפן מחזיר וכו' וזהו אף בדאיכא שיעור הרחקה מיהת צריך להחזיר וא"כ היאך יפרש רב הונא שמותר להדלות הכרם על גבי זרעים לכתחלה דלא משכחת להיתר זה בשום אופן. כללא דמלתא א"א לעמוד הגי' על גבי זרעים בשום פנים ולגי' הספר שלפנינו ניחא דקמ"ל דהיכא דאיכא זרעים חוץ לששה דמותר בתיקון דכה"ג להדלות ע"ג גפנים שבצדן ולא בעי תיקון אחר. ובהכי ניחא נמי דמיהת מסייע לר' יוסי דלכתחלה אסור לזרוע אף חוץ לששה כמבואר הכל בפנים. מיהו בעיקרא דמילתא דר' יוסי נראה דלא קמה הכי להלכתא אלא כסתמא דהש"ס דהכא בהלכה דלעיל דנותני' לה עבודתה כדי גפן יחידית וזורע את המותר וכן משמע מסוגית הש"ס דילן בסוף המוכר פירות דקאמר סתם דלרבנן היינו טעמייהו בכרם דמימר אמר מה דשפיר שפיר ודלא שפיר ליהוי לציבי וא"כ כאלו אינן דקאמרי היינו כאלו אינן לכרם לגמרי אלא לעצים בלבד ואידך הוו כרם ולא דייקינן מידי מלישנא דכאלו אינן דמדלא קתני כאלו עקורות למילף מיניה דינא דר' יוסי במקום דלא נחשב כרם דאסיר לזרוע לכתחילה אפי' חוץ לששה וכדפרישית בפנים אליבא דר' יוסי אלא דמשמע דבכל מקום דלא מיחשב כרם דינו כגפן יחידית דתוך ששה הוא דאסור אבל חוץ לששה מותר לזרוע וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז בהלכה ט' בדינא דמתני' דלעיל בהדיא כן דאם אין בו כדי לכוין ב' כנגד ב' וכו' אינו כרם ודיו להרחיק ו' טפחים מכל גפן וגפן וזורע: