והוא שזרע כנגד האמעי. ענין ביאור כסוגיא מפורש היטב בפניה וקרוב לזה פי' הר"ש ז"ל אלא במה שהביא גי' הספר בסוף הלכה ששית איזו היא שלישית שבראשונה שניה שבשלישית (ובדבריו כתוב שלישית איזו וכו' וזה לא איכפת לן מידי דהגפן הששית שנאסרה היא השלישית שבשורה) ופי' שני' שבשלישית לפי שכשאתה מונה השורות ממזרח למערב הויא לה שניה שבשלישית. וזה קשה דא"כ נימא בראשונה נמי הכי לפי פירושו והיותר נראה דשלישית שבשניה גרסי' כמו שכתבתי בפנים ועל החלוקה שלפניה קאי דבהא הוא דאסרו ששה גפנים שבשתי העירות משא"כ בחלוקה זו דלא אסרי אלא יוצא זנב א' מכאן ולא הוו אלא חמשה גפנים וזה מבואר. והרא"ש ז"ל פי' בהמשנה בדרך רחוקה הרבה וכתב והר"ש הביא ירושלמי והפי' שפירשו אינו מובן ויש לפרשו יפה לפי מה שפירשתי והמשכיל יבין עכ"ד וכבר בארתי כל הסוגיא בפנים בביאור היטב ועל דרך היותר קרוב ובמילתא בטעמא ואין להאריך יותר בזה ונבאר מה שלמדין אנו לדינא מסוגיא זו הא דנשמע מהסוגיא דשתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב דתנן היינו ג' בשורה א' ובשורה הב' שתים והן כנגד השתים שבשלש והשלישית שבשורה הא' היא הנקרא' יוצאת זנב וזהו כפירש"י ז"ל בפ' עגלה ערופה (דף מ"ג) והכי מוכח הסוגיא כאן וכן כל הסוגיא דהלכה דלקמן וכן הסוגיא דריש הפרק דלקמן דאי אתה יכול לפרשו יוצא זנב כ"א בדרך הזה לפי משמעות הסוגיות והרמב"ם ז"ל שכתב בפירושו במתני' דלקמן וכן בחיבורו בפ"ז בדרך אחר דיוצא זנב הוא כנגד הביניים של השתים כנגד שתים ובנוטע ג' בשורה זו ושתים כנגדן בשורה שניה קרא לזה אחת בינתים ואינו כרם וזהו נגד משמעות הסוגיוא ואפשר דלא בא למענו אלא אם נטע השתים כנגד הגפנים הקצוות של השלשה ולזה הוא קורא בינתים כדכתב בפירושו שהחמישית היא בין השתים מאותן ד' גפנים אבל לא אם השתים הן נטועין כנגד השתים והחמישי' יוצאת זנב בהשדה וכך נראה מפירושו ומ"מ היה לו לבאר זה בחיבורו ביותר יעיין מזה בדיבור דלקמן. והב' מה שנראה לכאורה מהסוגיא דאין הזרע אוסר אלא כנגדה ממש דכך אמרו והוא שזרע כנגד וכו' על דעתיה דב"ה אוסר ג' כנגד ג' וכו' ומשמע דהגפנים שבהצדדין אינן נאסרין כלל ואפי' הן בתוך ד"א של הזרע והרמב"ם בפ"ו בהלכה ג' כתב בזורע חוץ לכרם וסמוך לו ה"ז מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע באורך כל הזרע ויתר ארבעה אמות חוץ לזרע וכו' והיינו גם מהצדדין מה שהוא בד"א של הזרע והראב"ד ז"ל כתב על זה אף זו אין לו שורש ויותר היה לו לומר דהוא נגד סוגיא דגמרא וכדמשמע לכאורה מהסוגיא ומה שנוכל ליישב זה לפי דעת הרמב"ם דאפשר דהוא ז"ל פי' דהא דאמרו לב"ה אוסר ג' כנגד ג' לאו לאפוקי הגפנים שבשורה הראשונה הסמוכין להזרע מן הצדדין אלא דבא לפרש דלב"ה דקאמרי מקדש שתי שורות א"כ אוסר גם הג' שבשורה השניה ולא איירי הכא בהסמוכין מהצדדין והקרובין בתוך ד"א ויש קצת סמך לפי' זה מדקאמר לב"ש דהחמישית אם היו זרעים קרובין לאחת מהן הרי אלו אסורות ומשמע דאתי' לב"ש דמקילי קאמר דס"ל לאסור להגפנים הקרובין ומכ"ש לב"ה דמחמירי טפי דנאסרו הקרובין בתוך ד"א להזרע ועוד דכמו דאמרינן דהד"א שבכרם מקדשין לכל רוח ורוח להזרע הסמוך כך הוא בהזרע שזרע בסמוך להכרם שמקדש ד"א לכל רוח ורוח זהו מה שאפשר לומר לדעתו ז"ל: