ואם הפרוץ מרובה על העומד וכו'. וכתב הר"ב אבל כנגד העומד מותר אם הוא רחב ד' וכו' וזהו דרך הר"ש שכתב כן וכתב התי"ט וטעמא ממתני' דלעיל ור"ל דכמו דלעיל בעי שיהא הגדר גבוה י"ט ורחב ד' למעלה דמקום חשוב הוא ה"נ כאן לעיין שלא יהא העומד בטל במיעוטו צריך שיהא פני העומד רחב ד' דהוי מקום חשוב ומיהו כבר בארתי לעיל דלא קיימא הכי לדינא דלענין הפסק א"צ שיהא רחב ד כ"א בגבוה י' סגי ואפי' ברחב כל שהוא ולענין שיהא בו דין מחול הכרם בהא הוא דבעינן שיהא ברחבו ארבעה בכותל שלם ומחיצה מעלייתא דוקא הוא דנוהג דין מחיל כמבואר הכל בהל"ב עיי"ש ד"ה לא סוף גדר וכו' והשייך לזה וכן הכא לא בעינן שיהא העומד רחב ד' לא לענין היתר כנגד העומד אם הפרוץ מרובה ולא לענין היתר בפרוץ כעומד למתי דקיי"ל כרב פפא ואפי' לרב הונא ברי' דרב יהושע דפליג בפרוץ כעומד לעולם לא בעינן שיהא בעומד רחב ד' וכדמוכח אהברייתא והסוגיא בסוף הלכה כמו שנתבאר לקמן וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ז בהלכה ט"ז בדין משנתינו בהסיפא אם פרוץ מרובה על העומד לא כתב אלא שלא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים עד שירחיק כשיעור וא"כ כנגד העומד לעולם מותר ולא הצריך שיהא ברחבו ד' וכן מבואר מדבריו בהל' שבת בפ' ט"ז הל' ט"ז כדלא כתב גבי פרוץ כעומד למאי דקיי"ל דמוחר ולא כתב אלא ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות פרצה שהיא יותר על עשר אמות וא"כ בפרצות קטנות מותר פרוץ כעומד ואע"פ שאין בהן רחב ד' וכל זה מוכרח הוא לכ"ע כדלקמן בסוף הלכה ופשוט הוא דלענין שבת לא שייך האי דינא דכנגד העומד דאם הפרוץ מרובה אין כאן מחיצה לטלטל בתוכה והר"ש שכתב כאן כנגד העומד מותר אם הוא רחב ד' אבל פחות מד"ט אף כנגד העומד אסור כדמוכח בשלהי פ"ק דעירובין גבי ג' מדות במחיצות האמת דכך הוא משמע מברייתא דגריס התם אבל לא קאי המסקנא הכי ועוד דרבא מוקי התם להאי ברייתא דלא כהלכתא אלא כרשב"ג כמו שיתבאר בסוף הלכה ועיין לקמן ד"ה נמצא' אומר לענין כלאים מה שיתבאר שם בס"ד: