ואם הגדילה יעקר מלפניה. הר"ב פי' ואם הגדילה השורה ונכנסו הענפים בתוך ששה טפחים יעקור מלפניה כל הענפים שנתפשטו ונכנסו בתוך שיעור זה. בענין זה בקצת פי' המשנה הלך בדרך הרמב"ם בפי' המשנה אבל בחיבורו חזר בו כמו שאבאר דעתו וטעמו לקמן. ובמה שכתב הר"ב לטעם דלדלעת יחידית היא בית רובע ולשורה ו"ט משום דקילא שורה מדלעת יחידית וכו' בזה הלך בדרך הר"ש בפירושו ואין זה דרך הרמב"ם לא בפירושו ולא בחיבורו אלא טעמא ופירושא אחרינא איכא בהא כדלקמן וכן במ"ש בשם התוספתא בענין אורך השורה וכן במה שסיים ודלעת השנויה במתני' היא דלעת יונית וכו' כל זה הוא מדברי הר"ש וא"כ משמע מדבריו דבדלעת יונית נמי מחלקינן בין שורה לדלעת יחידית אבל אין זה דרך הרמב"ם וכאשר יתבאר דרכו וכפי אשר נלמד מהסוגיא והנה אבאר לך ראשון ראשון דבפי' יעקור מלפניה חזר בו בחיבורו וכתב בפ"ג בהלכה י"ג בדין זה היתה שדהו זרועה תבואה וכו' ואם נמשכו העלין של דלעת ונכנסו לתבואה ונסתבכו בה יעקור מן התבואה שלפני הדלעת וכו' וטעמו שחזר בו ממה שפי' בפירוש המשנה בזה פשוט הוא חדא דלישנא יעקר מלפניה משמע הכי שעוקר התבואה מלפני הדלעת ועוד דאי בנכנסו הענפים בתוך שיעור העבודה מיירי מאי רבותא איכא בדלעת טפי מבכל המינין שנתנו להם חכמים שיעור ההרחק ממין אחר כפי עבודתן ויניקתן או איזה הפסק ואם נכנסו ונתפשטו בתוך שיעור העבודה ודאי צריך למעטן או לנטות העלין לצד האחר כדאמרינן גבי ערוגה בין הערוגות וה"ה בכל כיוצא בזה אלא דבענין הנטייה על המין האחר או נכנסו העלין לשם בהא הוא דמחלקינן בין דלעת יונית לבין שאר המינין כדתנן בסוף פ"ב דבשאר המינין אין נטיית העלין אוסרת מין האחר שתחתיהן בדאיכא שיעור ההרחק בין המינין ובדלעת היונית אוסרת היא הנטייה את המין האחר שתחתיה כמו שהביא הוא ז"ל דין זה לקמן שם הרחיק בין שני המינין וכו' חוץ מדלעת יונית שהיא נמשכת הרבה לפיכך אם נטתה יעקור מלפניה כמו שבארנו. ומזה יתבאר לך דמה שכתב בהלכה דלעיל ואם נמשכו העלין של דלעת וכו' הכל בדלעת יונית הוא דקאמר ואין חילוק בזה בין יחידית לבין שורה גם בשיעור העבודה בדין דמיירי הכא היתה שדהו זרועה תבואה וכו' וכן אין חילוק בין יחידית לשורה במקום שצריך הרחק בית רובע כדלקמן. ולבאר בענין אורך השורה דדעתו של הרמב"ם הוא ששה באורך וברוחב כמלא עומקו כמ"ש שם בדין דלעיל ובהל' הנזכר סתם וכתב כל המשנה ששה טפחים וסמיך אהא דלעיל משום דשורה של ירק בין היא בשדה ירק מין אחר ובין היא בשדה של חבואה חדא דינא אית להו וזה מבואר וכבר זכרתי מזה לעיל בפ"ב בהלכה י' בד"ה כהדא דחני ולא רצה לפסוק כהתוספתא נגד סתמא דמתני' וכשיטת ר"ע בדין התלם וכמו שהכרחתי דעתו מן הסוגיא בענין פירושא מילואו כעמקו לעיל בהלכה ג' ד"ה ארך ששה טפחים עיי"ש ונבאר עכשיו בענין שרצו לחלק בין דלעת יחידית לשורה בדלעת יונית כמו שזכרתי מדעת הר"ש והר"ב ולכאורה נראה שלמד הר"ש ממה שנזכר בהסוגיא קל הוא בשורה אבל אין זה מוכרח ללמוד משם לדינא דאין זה מסקנת הש"ס כ"א דרך שקלא וטריא במה דפריך ויתיביניה וכו' ודחי לה דאין זה סברת ר' יוסי כמבואר הכל בפנים בפי' הסגיא ומאין לנו לומר דהכי הוא לדינא דאין לומר מדלא משני הש"ס דבאמתלא אמרינן קל בשורה אף להחכמים אלא ש"מ דחכמים אית להו קל בשורה מהיחידית דאי מהא לא אריא דבעי לדחות דבלא"ה לא היו יכולין להשיבו כן משום דר' יוסי לא מחלק בין שורה למרובע ודבר זה מובן מהסוגיא ואין להאריך כ"א נבאר דעת הרמב"ם דהוא ז"ל לא למד מזה לחלק בין יחידית לשורה כמבואר בדבריו בהדיא במ"ש בפ"ד היתה שורה של דלעת זרועה אפי' דלעת יחידית בוא לזרוע בצדה תבואה מרחיק בית רובע שהרי נמשכו עליה והחזיקה מקום גדול הרי שאין חילוק בין יחידית לשורה וכבר ידעת דהוא ז"ל בכל מקום שכתב דלעת כוונתו על דלעת יונית כמבואר מדבריו בפ"ג בהלכה י"ג וי"ד שזכרתי לעיל וא"כ למדנו דלעולם אין חילוק בין יחידית לבין שורה ולפעמים הדין שלשניהם נותנין שיעור ההרחק ו"ט ולפעמים לשניהם בית רובע הא כיצד אם התבוא' היא זרועה כבר ומבקש ליטע בתוכה ירק ואפי' דלועין בזה נותנין העבוד' ששה טפחים ובין שורה של דלעת ובין דלעת יחידית כמו שתראה בדבריו בפ"ג שם וכן בשדות זרועות זו בצד זו הדין ההרחק הוא ששה על ששה ובין בדלעת יונית בין בשאר ירקות כמ"ש שם בפ"ג בהלכה י' אבל אם הדבר הוא בהפך שהדלעת יונית היא זרועה בתחלה ואח"כ מבקש לזרוע תבואה בצדה בהא הוא דאמרו דנותנין לה בית רובע ובין בדלעת יחודית ובין בשורה של דלעת הדין הוא כך בשני החלוקות שזכרנו כמו שתראה בדבריו בהמקומות אשר ציינתי וכך הם דבריו בפי' המשנה בענין זה דעיקר החילוק היא בין התבואה זרוע בתחלה וכן שניהם כאחת ובין הדלעת זרועה בתחלה ואח"כ בא לזרוע התבואה בצד הדלעת ואפי' היא יחידית וטעם לחילוק הזה כתב הוא בעצמו בדבריו בפ"ד שהבאתי לעיל שהרי נמשכו עליה והחזיקה מקום גדול ור"ל לפי שכבר הדלעת שזרעה בתחילה החזיקה מקום גדול ולפיכך צריך להרחיק בית רובע משא"כ בשהתבואה זרועה בתחילה ונוטע אח"כ בתוכה שורה של דלעת או דלעת יחידית וכן כשהן נזרעין כאחת שדה תבואה אצל שדה דלעת א"צ בית רובע לפי שעדיין לא החזיקה הדלעת מקום גדול ודי בהרחק ששה על ששה בשדות ובהרחק אורך ששה ורחבו כעמקו בשורה דלעת או יחידית בתוך התבואה הזרועה זהו סברת הר"מ במז"ל ועכשיו תראה שלמד חילוק זה וסברא זו מהסוגיא זו שהרי בהדיא אמרו המקיים קלחים לזרע וכו' צריך להפנות להם בית רובע והמסקנא דלזרע דוקא אמרו כדמשני לקושית ר' בון מהאי דכסבר כמבואר הכל בפנים וא"כ דוקא במקום שהגדילה הדלעת כבר ואפי' היא יחידית כדרך שמניחין אותה להתגדל כל צרכה כשמקיימה לזרע בהא הוא דאמרו צריך להפנות לה בית רובע ואפי' יחידים קאמר וכ"ש בשורה שזרעה בתחלה ואח"כ בא לסמוך בצדה תבואה דצריך הרחק בית רובע ובזה מבואר דעתו ז"ל ומבוארת המשנה כולה כמו שפירשתי בפנים וכן בתשובת ר' יוסי לחכמים מצינו שזו חמורה וכו' ר"ל שאפי' היא דלעת יחידית כל זמן שהיא כבר זרועה צריך להרחיק התבואה בית רובע משא"כ בגפן יחידית אף אתה אל תתמה בשורה דאיירינן במתניתין והיינו שהתבואה היא כבר זרועה ואח"כ בא ליטע בתוכה השורה של דלעת דאמרת אין לעבודתה אלא ששה טפחים אלא דנחמיר בה מיהת שתהא עבודתה ד' אמות כך הן מתפרשין דברי ר' יוסי והרי הכל מבואר ומוכרח מהסוגיא ואין להאריך יותר: