האיש מקדש בו ובשלוחו. מניין ששלוחו של אדם כמותו. מסקנת הבבלי דשליחות בכל התורה ילפינן מבינייא דקדשים וגירושין דכתיב ביה ושלחה דמקדשים לחוד לא נפקא לן שכן רוב מעשיהם ע"י שליח שהן הכהנים ומגירושין לחוד לא נפקא לן שכן ישנה בע"כ והלכך איתנהו נמי ע"י שליחות ואפילו למאי דאיתרבו קידושין לשליחות מהיקישא דיצאה והיתה מה להנך שכן חול אצל תרומה ולפיכך ילפינן מבינייא דקדשים וגירושין לתרומה וכ"ש לשאר מילי שהן חול גמור וקרא דאתם גם אתם דתרומה דדריש לרבות השליח איצטריך למעוטי עכו"ם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ומינה ילפינן לכל התורה דאין שליחות לעכו"ם. ושליחות לקדשים גופייהו יליף התם ר' יהושע בן קרחה כדיליף ר"א הכא מושחטו ופריך שם לרבי יונתן דס"ל דהאי קרא איצטריך ללמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד דס"ל אין אכילת פסחים מעכב שליחות בקדשים מנא לן דילמא התם משום דאית להו שותפות בגוייהו ומשני אליבא דר' יונתן דנפקא ליה מקרא דויקחו דליכא למימר משום שותפות דתרי קראי בשותפות למה לי וס"ל אין שוחטין פסח על היחיד וכי איצטריך קרא לשליחות הוא דאיצטריך. והשתא למה דקיי"ל דשוחטין את הפסח על היחיד כר' יוסי בפ' האשה דף צ"א דיליף לה מאיש לפי אכלו וקרא דויקחו וגו' איצטריך ללמד שאין הקטן זוכה כדמשמע מסוגיא דפרקין א"נ למעוטי אשה כדאמר התם א"כ ע"כ שליחות בקדשים מקרא דושחטו נפקא לן ולמאי דאמר הכא קשיא דהא מושחטו לית לן למילף דשאני שחיטה שא"צ דעת בעליה וי"ל למאי דאמר בפ' האשה דמקרא דאיש לפי אכלו ש"מ תרתי א"כ שפיר נפקא לן שליחות מקרא דויקחו לכ"ע ועיין בתוס' פרק האשה שם ד"ה אי נימא: