למוהלו ביום השמיני ימול בשר ערלתו בבבלי דף כ"ט למול מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כו' אותו ולא אותה אשכחן מיד לדורות מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות כו' והא דלא נפקא לי' לדורות מביום השמיני איכא למימר משום דהתם לא מפורש בהדיא הציווי על האב דוקא ולא על האם והלכך דריש מקראי דאברהם דהציווי מיד ולדורות על האב והאי תלמודא ס"ל דלא איצטריך למעט אותה דתיפוק לי' שמצות עשה שהזמן גרמא היא כקושית התוס' שם וע"ש דתירוצם לאו אליבא דהלכתא היא והריטב"א ז"ל תירץ דהיכא אמרי' דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות במצוה דתליא בגופא ואינה אלא לזמן ידוע אבל מצוה דלא תליא בגופא כגון למול את בנה נהי דקבוע הזמן לבן הנימול מ"מ האב שציוהו הבורא להתעסק במילת בנו העסק ההוא אין לו זמן שבין ביום ובין בלילה יטריח ויכין צרכי מילת בנו ע"כ וכעין זה כתב הר"ן ז"ל דה"א דבמצוה דאיהי לא שייכא בה ליחייבא מידי דהוי אב"ד דמיחייבי קמ"ל ולסוגיא דהאי ש"ס דלא נחית כלל למעוטי אשה מדרש הכתוב בכל אלו המצות המוטלות על האב צ"ל דלא ס"ל לחלק כן ועיין לקמן:
ובחרת בחיים זו אומנות. בבבלי דריש מדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כו'. וניחא לי' למילף מדברי קבלה משום דקרא דהכא לא מפורש בהדיא דעל אב קאי. וכן להשיאו אשה לא מפיק לי' התם מוהודעתם דמשמעות המקרא לא איירי בהא אלא מדכתיב וקחו לבניכם נשים. א"נ דאיצטריך לדרשא דלקמן כל המלמד בן בנו תורה כו' ודרשא דהכא אסמכתא בעלמא היא. משל זקן. והכי מסיק בבבלי דף ל"ב דמשל אב והתם נמי פריך מההיא דהשלך את הארנקי ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיני' ומשני בראוי ליורשו ונראה דהכא נמי גרסי' בההיא דלית לי' חורנין שאין לו בן אחר אלא הוא וראוי ליורשו. ובעושה הנחת רוח מילתא אחריתא היא דמיירי בענין שיש לו קורת רוח מזה כגון שזרקו לים למירמא אימתא אאינשי ביתיה כדכתבו התוס' שם בד"ה רב יהודה דאי לאו הכי רשע הוא דעובר בבל תשתית ואינו מחויב לשמוע לו ועיין לקמן בד"ה הלואי: