אפילו צבור בציבורין. כתב הר"ן בפרקין וז"ל וכתב ר"ת ז"ל בפרק הזהב שצריך לשום המטלטלין בשעת חליפין ולראות כמה שוה כל אחד מהם והיינו לישנא דכל הנישום לומר שצריך שומא בשעת החליפין ולאו למימרא שצריך שישומו האחד כנגד חבירו כדי שיהא ערכן שוה דבכה"ג גריע טפי דהא איבעיא לן התם בדף מ"ז חליפין אי מקפיד עליהן אי קנה או לא ואע"ג דמסקינן דקנה מ"מ משמע דכשאין מקפידין בהן טפי עדיף אלא לומר שצריך שישומו כל אחד בעצמו כדי שידע כל אחד מהו מחליף ובכמה ולא נהירא דהתם משמע דלא צריך שומא בחליפין דאמרינן התם דמכורני באלו קנה אע"ג דלא משך דכיון דלא קפיד כחליפין דמו אלמא דבחליפין ליכא קפידא כלל דומיא דבאלו וכי אמרינן הכא כל הנישום לאו בחליפין קאמר אלא ה"ק כל דבר שאין ערכו קצוב כמטבע אלא דרכו לשומו כשמוכרן לו באחד עכ"ל ובתוך זה יתבאר לנו דרב הונא ור"א פליגי בפלוגתא דר"ח והר"ן ז"ל ורב הונא לשיטתיה אזיל דס"ל התם גבי דמים מכור לי באלו קנה כדמפרש שם טעמא דמילתא דלא שכיחא היא ועבדו בה רבנן כחליפין וש"מ דחליפין גופייהו לא בעינן שומא כלל ואפילו צבור בציבורין קנה ור"א ס"ל כל הנישום אמרו משמע שישומו אותן ואפשר דלר"א אפי' זה כנגד זה צריך לשומן כדמשמע דמייתי ראיה מההיא דמעשר בהמה והן שחלקו גדיים כנגד תישים ולא ס"ל דבמקפיד גרע טפי אלא כהאי דאמרי' שם סתם חליפין מיקפד קפדי ולר"א הקפידא שיהו זה כנגד זה: