1
נערה שנתפתתה. והצער בתפוסה. וכתב הר"ן ז"ל ואע"ג דבפרק החובל אמרי' דצערא דגופה לא זכי ליה רחמנא שאני האי צער שבידו לצערה כה"ג דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין שנבעלת לו בע"כ ומצטערת. וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מנערה הל' י"ד שכתב שלשה דברים של מפתה וארבעה של אונס הרי הן של אב שכל שבח נעורים לו ע"כ ומה"ט פסק נמי שם לקמן דבושת ופגם של אביה היא לעולם אפי' בנערה שנתארסה ונתגרשה ועי' בפרקין דלעיל הלכה ז' בד"ה ויש אדם מ"ש שם: