ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו. מדמקשי הכא בפשיטות שמעינן דבנערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לבד הוא לעצמה אבל בושתה ופגמ' של אביה והילכך אינה יכולה למחול ולא מיתוקמא מתני' אלא ביתומה ממש וכדמסיק וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות נערה דנתארסה ונתגרשה קנס לבד לעצמה וטעמא דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין כדמסיק בבבלי דף מ' והילכך בושת ופגם לעולם של אב הן ומ"ש שם הלכה י"ד הרי הן של אב שכל שבח נעורים לו לאו דדעתו ז"ל דמקרא בנעוריה נפקא כדס"ד דהש"ס התם מעיקרא דהא במסקנא אידחי לה ועיקר טעמא דאי בעי מסר לה וכו' אלא לסימנא בעלמא קאמר וכעין שכתבו התוס' בפרק החובל דף פ"ז דבכל דוכתא דקאמר הש"ס שבח נעורים לסימנא בעלמא נקטה ולא משום דמפיק מבנעוריה והרא"ש ז"ל דיקדק עליו ומהכא נראה כדעת הרמב"ם וכן מוכח מדלקמן למ"ד קנס אינה יכולה למחול ומוקי למתני' נמי ביתומה ממש ובבשת ופגם הוא דפטור ואלו בנתארסה ונתגרשה לא אפשר לאוקמי דהא קנס אינו ברשותה עדיין למחול ובשתה ופגמה של אביה. ולענין הך פלוגתא אם יכולה למחול קנס פסק הרמב"ם ז"ל כר' מנא דיכולה למחול וכן דעת הר"ן ז"ל ואע"ג דהכא מקשי עלה ממתני' דפרקין דלקמן כבר נתן טעם הר"ן ז"ל דהא למה זה דומה לכותב לארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך בחייך ובמותיך דקי"ל יכול להתנות דנחלה הבאה לאדם לאחר מכאן מתנה עליה שלא יירשנה כלומר שעכשיו אינו ראוי לה כגון ארוסתו ולאפוקי ירושת אביו שהיא ראויה לו והא נמי לכותב לארוסתו דמיא ועוד שכיון שנתרצית בשעת ביאה היאך יתחייב והרי הוא כאומר קרע שיראין שלי והפטר אע"פ שאינה זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין מ"מ בשעת ביאה הוא מתחייב הילכך קי"ל כרבי מנא דיכולה למחלו עכ"ל. ועיין בפרקין דלקמן הלכה א' ד"ה רבי יונה: