אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת. הטור בסימן קנ"ב הביא דעת הרמ"ה דדוקא בתוך כדי דיבור נאמנת לומר גרושה אני והכריע שם כדעת הסוברים דאפילו לאחר כדי דיבור דבכל מקום שאינה סותרת דברי' הראשונים כי הכא דאמרה אשת איש היתי ועכשיו גרושה אני לא בעינן תוך כדי דיבור וכן כתבו התוס' ד"ה מנין כמ"ש הב"י שם וכן כתב הה"מ בפי"ב מהלכות גירושין דהכי משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכתב שם הה"מ דיש קצת סיוע לזה דאל"כ אדתני סיפא ואם יש עדים וכו' לאשמעינן רבות' דאפילו ליכא עדים לא שלאחר כדי דיבור אמרה גרושה אני אינה נאמנת וכתב תי"ט על זה דהאי סייעתא לא הוי תיובתא לדעת הסוברים דדוקא תוך כדי דיבור דלהכי איצטריך למיתני ואם יש עדים משום סיפא דסיפא ואם משנשאת באו עדים וכו' ע"כ ולענ"ד נראה דאלו הוי סייעתא ממש למר שפיר היי תיובתא למר דהא כל הפוסקים הסכימו כלישנא בתרא דף כ"ג דאם משנשאת באו עדים לא קאי אלא אסיפא מטעמא דבשבויה הקלו אבל ארישא לא דכל שלא בפניו מעיזה אינה נאמנת לומר גרושה אני בדאיכא עדים וכמו דמחמרינן בהא בא"א יותר מבשבוי' כן נמי לענין תוך כ"ד אלא דבלאו הרי יש לדחות הסייעתא דאשמעינן רבותא אפי' בתוך כ"ד אם יש עדים דלישנא דמתני' משמע דדיבור אחד הוא ובבת אחת קאמרה א"א הייתי וגרושה אני כדכתב שם הוא ז"ל לדחות הא דדייק דאם איתא לא הוי שתיק גמרא לפרושי והוא שאמרה תוך כ"ד וכן נדחה מש"ה הסיוע קמא ולפיכך כת' נמי קצת סיוע אבל עיקר הטעם הוא משום דאינה סותרת דבריה הראשונים וכן מוכח מההיא דאמר בבבלי האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני בשנתנה אמתלא לדבריה נאמנת דמשמע דטעמא משום שהיא סותרת דבריה והילכך בעינן אמתלא ונאמנת אפי' לאחר זמן כדמוכח מהתם הא אם אינה סותרת דבריה דאמרה א"א הייתי וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת אפילו בלא אמתלא וכן משמע מפי' הרא"ש ז"ל. אבל ממשמעות סוגיא דהכא לא משמע כן דקאמר בגמרא היום אמרה אשת איש הייתי ולמחר וכו' דאלמא אפי' אומרת הייתי בעינן אמתלא משום דלאו בתוך כ"ד אמרה אלא דרוב הפוסקים הסכימו דלא בעינן תוך כ"ד מהטעם שנתבאר והא דבעינן לעיל דוקא תוך כ"ד גבי עדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' כדפירש רש"י וכן התוס' שם ואף על גב דאינן סותרים דבריהם הראשונים שאני גבי עדים דכמגיד וחוזר ומגיד הוי: