ותייא דרב חונה כרבי. פלוגתא דרב הונא ורבי יוחנן מבואר בבבלי ד' כ' והתו' והרא"ש פירשו שם לההיא דהכא דתלי פלוגתייהו דרב הונא ור"י בפלוגתא דרבי ורבנן במתני' דמשמע דהא דקאמר כותב אדם עדותו כו' על עדות השטר קאי ע"ש (שכתבו התוס' דלישנא כותב אדם לא משמע הכי דעל עדות שבשטר קאי) ולמאי דפרישית בפנים כותב אדם על פנקסו וכו' הוא כפי' רש"י והרי"ף ז"ל ולכאורה הוא סותר למה דפרישית בהא דתלי בפלוגתא דר' ורבנן דעולה כפי' התוס' והרא"ש אבל נראה דה"ק דכמו דפליגי ר' ורבנן אם זכירת השער הוי זכירה לענין אם צריך לצרף עמהן אחר או לא כן נמי לענין אם כתב העדות על פנקסו אם יכול להעיד אחר זמן מתוך זכירת הכתב והיינו דרב הונא כרבי ור"י כרבנן וכן מצאתי להרא"ה ז"ל כחידושיו שפירש כעין מ"ש. והיינו מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות עדות הלכה ה' אחד הכותב עדותו על השטר או שנמצא כתוב בפנקסו בכתב ידו כו' אם זכר מעצמו או אם הזכירוהו אחרים ונזכר מעיד ואם לאו אסור להעיד וכו' דדינן שוה כמבואר ואם בעדות השטר אין נזכרין העדים כלל המלוה מתוך השטר אלא שמעידין על כתב ידן לחוד לד"ה אינו כלום וצריכין לצרף עמהן אחרים אפילו לרבנן כדמסיק הכא ואז לא מעלה ולא מוריד מה שאומרין שאין זוכרין מהמלוה וכמבואר שם בדבריו ז"ל הלכה ד' שטר שיצא לב"ד וכו' אבל אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר או שהיה שם עדים שזה כתב ידן מקיימין את השטר ואין משגיחין על דבריהן שאומרין אין אנו זוכרין עדות זו: