ואין פליג בקדמיתא. מה דפרישית בפנים הוא לפי שיטת הבבלי דאפ"ק קאי אלא דאינו מתיישב שפיר על הלשון בקדמיתא לכך נראה כקדמיתא גרסינן וה"פ דקתני מודה ר' יהושע דמשמע דפליג ארישא וע"כ בגוונא דקתני מתני' לא פליג כדפרישית אלא כגוונא דדמי לרישא דמתני' הוא דפליג וזהו כקדמיתא והיינו במה דפליגי רש"י ותוספות בפירושא דמתני' דלשיטת רש"י ז"ל בשאינו תובעו מיירי והילכך נאמן במיגו דאי בעי הוה שתיק אבל לשיטת התוס' אפילו בשתובעו נאמן במיגו דאי בעי אמר לא היה של אביך מעולם והנ"מ בין אלו השיטות דלדעת רש"י ז"ל מצינו חילוק בין אומר שדה זו של אביך דהוי מיגו טוב שהרי אין אדם יודע כלום דמתני' בקטן איירי כדמוכח מסיפא דמתני' וכדמוקי בבבלי והילכך אינו חש ממנו שאין יודע בשל אביו כלום ואי בעי הוי שתיק אבל באומר שדה זו שלך וכו' דלא הוי מיגו טוב כ"כ לפי שהוא ירא שמא יתבענו לאחר זמן אבל לשיטת התו' דבתובעו מיירי מה לי של אביך או שלך דאם אין עדים נאמן במיגו דאי בעי אמר להד"ם והשתא מפרשי' להא דהכא דה"ק דר"י שמעי' לת"ק דלא מחלק בין אומר שדה זו של אביך לאומר שלך דבתרוויהו נאמן כדעת התו' וקאמר ר"י באומר שדה זו שלך פליגנא עלייכו דאינו נאמן אא"כ אין אדם תובעו ובמיגו דאי בעי הוי שתיק והילכך בשדה שלך אינו נאמן והיינו כקדמייתא ששניהן טוענין כגוונא דרישא היא אומרת בתולה וכו' דאז אינו נאמן בהאי דינא מטעמא דפרישית ואפי' בשל אביך כשתובעו אינו נאמן ואינו מודה אלא באומר שדה זו של אביך בשאינו תובעו דאז מיגו טוב איכא והיינו דמחלקינן בין שלך לשל אביך דמסתמא בשאינו תובעו הוא כדאמרן. ומה דהקשו התו' לפירש"י מדקתני סיפא אם יש עדים ולמה לא נקט אם תובעי אינו נאמן איכא למימר דמתני' כולה באין תובעו קמ"ל דאפילו באינו תובעו אם יש עדים אינו נאמן אפילו אכל שתים בחיי האב וכו' דאי לאו הכי פשיטא כדמוקי בבבלי ע"ש: