קרונה של ציפורין הוה עובדא. בבבלי הכריח כן משום דאלת"ה ריב"ן דאמר כמאן אי כר"ג אפי' ברוב פסולין נמי מכשיר אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פוסל והילכך מוקי לה רב יהודה כרבי יהושע ובקרונות של ציפורי היה המעשה ובזה מודה רבי יהושע משום דהוו תרי רובי כך היא שיטת רש"י ז"ל אבל התוס' פירשו בפי' הא' דככ"ע אתייא ומשום דהכא לא טענה ברי לכשר נבעלתי אפילו לר"ג בעינן תרי רובי ולפ"ז יש חילוק בין טוענת לשאינה טוענת דבטוענת ברי לר"ג מכשיר. אפילו ברוב פסולין ובשאינה טוענת אפילו לכתחילה תרי רובי בעינן ומיהו למסקנת הש"ס דהתם דלעיל דקאמר ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשירין אפי' בטוענת בעינן רובא לכתחילה ובדיעבד כשירה אפילו ברוב פסולין והיינו דאיכא בין טוענת לשאינה טוענת דבטוענת בחד רובא סגי לכתחילה ובשאינה טוענת לעולם בעינן תרי רובי בין לכתחילה ובין בדיעבד דאפי' נישאת תצא אם לא היו שם שני הרובין המצוי' אצלה כשירים וכל זה הוא לדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל הביאם הה"מ בפי"ח מא"ב. אבל דעת הרמב"ם ז"ל שם דאפי' בטוענת לכשר נבעלתי לכתחילה בעינן תרי רובי ואין חילוק לדידיה בין טוענת לשאינה טוענת אלא בדיעבד דבטוענת אם נישאת לא תצא אפי' ליכא רובא דכשירים כלל כדכתב שם הלכה ט"ו ובשאינה טוענת לעולם בעינן תרי רובי אפילו בדיעבד וטעמו דמפרש להאי עובדא דתינוקת דריב"ן דבשטענה ברי לכשר נבעלתי מיירי וזהו כפי' השני של התוס' וכדפירשו התם דלמסקנא אפילו בטוענת בעינן תרי רובי לכתחילה ועיין בכ"מ שהליץ בעד הרמב"ם שהכריח לפרש כן דבטוענת מיירי דאל"כ מאי האי דקאמר ריב"ן כמאן וכו' מאי שיטתיה דר"ג ורבי יהושע הכא התם כשנבדקה הכא כשלא נבדקה הילכך ע"כ הא דריב"ן נמי כשנבדקה היא וכיון דאסיקנא בה דבעיא תרי רובא א"כ כי אמרי' בדר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה היינו עד דאיכא תרי רובי כדמפרשינן בדר"י בן נורי עכ"ל וזה אינו מוכרח כ"כ דנהי דלסברת המקשה ע"כ לפרש דבטוענת ברי מיירי וכדפירשו התו' מכח קושייתם ע"ש מ"מ לשינוייא דהש"ס אין לנו הכרח לאוקמי בטוענת וכדפירשו התו' בתירוצא קמא ועוד דאדרבה דמוכרח מכח הסוגיא דהתם דבאינה טוענת מיירי דאלת"ה מאי הא דמקשי התם לקמן ומי בעיניו תרי רובי מברייתא דט' חניות טפי היה לו להקשות ממתני' דר"ג דקאמר לעיל דנאמנת ולא בעינן רובא ואפי' שמואל לא קאמר התם ואת לא תעביד וכו' אלא לומר דלכתחילה חד רוב' בעינן ולא שייכא הכא לשנויי מעלה עשו ביוחסין כדמשני התם ומהיכי תיתי לפרש הא דקאמר את לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשירים דבתרי רובי מיירי וע"כ לומר דאדרב חייא בר אשי סמיך לכתחילה בעינן תרי רובי כדמוכח מהמסקנא וכתירוצא בתרא דהתוס' אלא דאכתי נשאר לנו לבאר מנא לן לומר דבטוענת מיירי דילמא שינויי' דמשני בשאין כאן ברי הוא כתירוץ הא' דלשם ואפשר לומר לדעת הרמב"ם ז"ל דלמד מסוגיא דהכא דמשמע מאוקמתא דרבי יוחנן דבטוענת מיירי כדלקמן ובעיקר הדין פסק כמסקנת הבבלי וכרב חייא בר רב אשי דתרי רובי בעינן וכן יש לפרש מסקנא דהכא כמו שיתבאר: