מה יחיד אם אכל בהוראת ב"ד פטור. הא כר' יהודה וכמתני' דריש מכלתין אתיא וכבר נתבאר לעיל דאינה הלכה דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב מיהו דיניה דמשיח קאי כדקאמר בסוף ההלכה וע"ש:
אית תניי תני העם ב"ד וכו'. כדפרישית בפנים דבדין המשיח ל"פ כלל אלא דת"ק אליבא דר"מ בפ' דלעיל דס"ל דב"ד מייתו פר ותנא בתרא אליבא דר' יהודה הוא דס"ל דהציבור מייתו פר בשביל הב"ד וכל חד וחד מפרש לברייתא דת"כ מה העם הורו הן וכו למאי דאית ליה. והאי ברייתא הובאה נמי התם בריש פרקין דף ז' ע"א וכן להרישא דברייתא דאמרינן התם מה הציבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכלומר בפר דאין מביאין אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה אבל קרבן יחיד חייבין כל א' וא' בשגגת מעשה לחודיה בלא הוראה כדאמרינן בפ"ק דף ב' ע"ב מעם הארץ ואפי' רובו ונתבאר מחלוקי דינים ומכללן בפ' דלעיל עיין ד"ה חברייא בהלכה א' וד"ה הורי' בהוריי' שם ובכל מה דשייך לזה נתבאר לעיל:
והוא שיודע לישא וליתן וכו'. והרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו הצריך שיהא חכם מופלא כדמשמע מהתם דאי לאו מופלא הוראה דידיה ולא כלום הוא:
משיח שאכל בהוריית ב"ד פטור. זה פשוט הוא דצריך שיסמוך על הוראתו ואפי עשה עם הוראתו והוראת ב"ד אינו מביא כפרתו בפני עצמו מפני שלא סמך ' על הוראתו לבד כדכתב הרמב"ם ז"ל שם הל' ד' ע"ש דמ"ש אלא אם היו הב"ד מביאין קרבן מתכפר לו בכלל הציבור. כלומר אם הציבור הן שמביאין פר בשביל הב"ד והיינו אם עשו רוב הקהל ע"פ הוראת ב"ד הגדול וכפי אשר נתבאר בפ' דלעיל אז מתכפר לו עם הציבור כדתנן במתני' דלקמן ואם היו העושים מביאין קרבן. כלומר אם היו מיעוט הקהל או שהיו ב"ד מזידין בהוראה וכיוצא בו דאין הוראת ב"ד הוראה כפי חלוקי הדינים אשר נתבארו בפ' דלעיל דאין כאן פר דאז העושים מביאין כל אחד ואחד קרבן יחיד בזה אין המשיח מביא קרבן כלל דלא מצינו קרבן לכהן משיח בשגגת עצמו בלי הוראה דמיעטו הכתוב כדפרישית במתני'. והא דקאמר הכא אם עשה בהוריית משיח אחר חייב זה אינו מתבאר מהתם ולא הזכיר מזה הרמב"ם. ואפשר דהאי ש"ס ס"ל כשהורה הוא כיוצא בו הוי כסומך על הוראתו: