בחייו והוא שתשמשנו כל צורכו כו'. מה שהגהתי בפני' כך מצאתי בגי' הרשב"א ז"ל ולפי פירושו שם ודר"ל דהכא כרב אשי בבבלי דף ע"ה דכל סתם כמפרש יום א' ואפילו שעה אחת דמי ואם מת הבן אפילו לא הניקתו כלל ה"ז גט וכשיטת רש"י ז"ל שם דפי' כן לרב אשי לרישא דמתני' והיינו דאסיק שם בקשיא לרב אשי אמאי בסיפא אינו גט וברישא ה"ז גט. ולר"ל דהכא איכא לחלק בין רישא לסיפא דודאי אם אמר לה להניק בעצמה הוי כאומר לחבירו ע"מ שתעשה לי מלאכה פלו' ובסתם אפילו שעה אחת סגי ואם פירש פירש ואם מת הבן אפילו לא הניקתו כלל ה"ז גט דהא לא איצטריך אבל אם אמר לה שתתן לי שכר הנקה כדמוקי למתני' וברישא דבסתם אמרינן להרווחא קא מיכוין והילכך מת הבן ה"ז גט דאלו לצעורה מכוין היה לו לפרש דמסתברא דלא אמרינן לצעורא קא מיכוין אא"כ פירש זמן כך וכך דהוי לי' כאלו אמר ע"מ שתתני לי כך ואפילי מת הבן אינו גט דצריך שתקיים התנאי. והרמב"ם בפ"ח הלכה י"ט פסק בעיקרא דדינא כרב אשי דסתם כמפרש יום א' דמי ובמת הבן קודם שתניק פסק דאינו גט וזהו לכאורה כרבא לשיטת רש"י ז"ל וכבר פירשו הה"מ והר"ן ז"ל דבריו. ונראה דזהו כוונת דברי הרא"ש ז"ל שכתב ראוי לפסוק כרבא לחומרא וכן פסק הרמב"ם ז"ל ר"ל על סוף דבריו שהם עולין לחומרא אליבא דרבא כפי פי' רש"י ז"ל. והב"י בסי' קמ"ג כתב שהוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן ומשום דבעיקר הדין פסק כרב אשי: