תינתן לאביו ולאחיו. בבבלי דף ע"ד פליגי רב הונא ורב יהודה בפירושא דמתני' רב יהודה סבר לכשתתן ורב הונא סבר והיא תתן ומסקנא כרב הונא דתנאי בעלמא הוי וכי מקיימא ליה הוי גט משעת נתינה דקי"ל כרבי כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומותיב התם תיובת' לרב יהודא מהאי ברייתא דפליגי ת"ק ורשב"ג ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מארתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים עד כאן ל"פ אלא דמר סבר לי ולא ליורשי ומר סבר לי ואפילו ליורשי וכ"ע מיהא תנאי הוי תיובתא דרב יהודה. ואיכא למידק דילמא לרב יהודה בהא פליגי ת"ק סבר לאו תנאה הוי דלכשתתן משמע אז הוי גט ואין גט לאחר מיתה ורשב"ג סבר תנאה הוי ויכולין היורשין לקיים התנאי והרשב"א ז"ל תירץ דאם איתא דבהא פליגי הוי ליה למינקט פלוגתייהו במחיים וכגון שנאבד הגט או שנקרע עכ"ל ולענ"ד אי משום הא לא איריא די"ל דרבותא אשמעינן אליבא דרשב"ג אפילו לאחר מיתה יכולין הקרובים לקיים התנאי וכח דהיתירא עדיף ליה. והתוס' בקידושין דף ס' ד"ה אבל תירצו דמשמע ליה לגמרא מלשון זקוקה ליבם דמתייבמת אם תרצה ולרב יהודה דמספק מיהא מגורשת עד שתתן כדהוכיחו שם וא"כ כיון דספיקא הוי חולצת ולא מתייבמ' ע"כ וזהו לפי פירושם שפירשו זקוקה ליבם דמתייבמ' נמי אם תרצה וכן דעת הטור בסימן קמ"ג שפסק חולצת או מתייבמת אבל לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ח מהל' גירושין הל' כ"ב דחולצת ולא מתייבמת בשלא קבע לה זמן ליתן כדפי' ונתן הה"מ טעם לדבריו שם שלא בטל הגט לגמרי כדי שתוכל להתיב' עד שיהא התנאי מבוטל בפועל ואי אפשר להיותו מבוטל בפועל כיון שלא קבע זמן והוא ז"ל מפרש זקוק' ליבם שלא תנשא לאחר עד שתחלוץ וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ואפשר לומר מדקאמר הכא אף בקידושין פליגי כן וכן איתא בפ' האומר ברבן שמעון ב"ג אביו כו' משמע דרבנן פליגי עליה ואם איתא לפלוג מחיים וכגון שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דהכא לא שייך מה שהקשיתי לעיל דהא אף לת"ק ליכא כח דהיתירא בלאחר מיתה עדיפ' יותר מבחיים. ובענין תנאי על מנת אם צריך לכל דיני תנאי או לא עיין בקידושין פ' האומר הלכה ג' מ"ש שם בס"ד: