הרי זה גט שלא עמד מאותו החולי. בבבלי דף ע"ג לא ס"ל האי טעמא לחלק ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא וקאמר שלחו מתם אכלו ארי אין לנו ופי' רש"י ז"ל אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה והרמב"ם ז"ל פסק בזה פ"ט הלכה י"ט דספק מגורשת היא וכתב הה"מ דהוא ז"ל מפרש אין לנו שיהיה גט גמור אלא ספק. ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש אכלו ארי אין לנו ארישא קאי באם מתי וכדטעמ' דמחלק הכא והא דפסק באם לא ממדתי ה"ז ספק משום דמסיק התם האי סיפא משבשתא היא ואע"ג דקאמר כיון דקשיא רישא אסיפא משבשתא היא מפרש הוא ז"ל הואיל ויש סברא לחלק בין רישא לסיפא כדמחלק הכא ואיכא למימר דאינו גט כלל כדקאמר התם זיל בתר סברא והיינו משום דאונסא דלא שכיח הוא נשאר הדבר בספק. וההכרח לזה דהא לכאורה קשה על דבריו הא ממסקנא דהחם משמע דאינו גע כלל דהא בהא עובדא דזבן ארעא לחבריה וקביל עליה כל אונסא כו' קאמר רבא אונסא דלא שכיח הוא ופטור ומותיב ליה רבינא מסיפא דהאי ברייתא ועלה קאמר כיון דקשיא רישא אסיפא משבשתא היא וא"כ ש"מ דלא אסיק אדעתיה כללו כדפשיט רבא להאי עובדא אלא דה"ק זיל בתר סברא כלומר אע"ג דאיכא לחלק בין רישא לסיפא דאם לא אעמוד קאמר מ"מ איכא למימר נמי דלא אסיק אדעתיה כלל דאונס' דלא שכיח הוא ומספיקא אמרינן גבי איסורא לחומרא אבל בממונא ודאי פטור הוא: