אלא שהדבר צריך תלמוד. לפי שיטתא דהכא דמיירי ששנו את עדותן כדמסיק צריך לפרש הא דמספקא ליה לשמואל' משום דאיכ' למימר שמא אין הבעל מקפיד בכך ואמר להן אם תרצו אתם חתומו והילכך אם אמרו לאחרים נחתום נעשה כאומר אמרו או דילמא להן דוקא ציוה לחתום. אבל אין שיטת הבבלי כן בסוף פ' התקבל דף ס"ו דמהתם משמע דאתם חתומו ליכא למיאש אלא דגזרו הא אטו אומר אמרו למ"ד דס"ל כשר ולא תעשה ובהא. דשלחו ליה לשמואל גריס התם ששאלו לו אמר לשנים כתובו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן וקאמר תצא והדבר צריך תלמוד דמספקא ליה אם האי כתבו דאמר להן כתב ידן הוא והרי חתמו הן וכשר או כתב הגט הוא והרי לא כתבוהו. ומ"מ לענין דינא אליבא דשמואל דמכשיר באומר אמרו וכדקאמר נמי התם לא פליגא הך סוגיא דהכא דבשלא שנו עדותן לכ"ע כשר אליבי' באתם חתומו במכ"ש מאומר אמרו לפ' שיכתוב ולפ' ולפ' שיחתמו. ולענין מסקנא דדינא באומר אמרו פלוגתת הפוסקים היא ועיין לקמן בפ' המגרש הלכה ט' ד"ה כיני מתניתא מ"ש מזה בס"ד: