האומר אמרה הבא לי גיטי כו'. בבבלי מפרש רב אשי טעמא משום דעקר שליחותיה לגמרי דאמר שליח לקבלה הוינא והכא משמע דטעמא משום דאדיבורא דידיה קסמיך כדאמר התם מעיקרא. ונ"מ בין אלו ב' הטעמים בהאי דינא דאי אמרינן טעמא משום דאדיבורא דידיה סמיך א"כ דוקא שאמר לו הילך כמה שאמר' וכדמשמע מסוגיא דהתם דאמר הכי השתא התם אמר ליה הילך כמה שאמרה ואהאי טעמא קאי. אבל לטעמא דעקר לשליחותיה אפילו לא אמר לו הילך כמה שאמרה דהשליח מיהא עקר ולא בעי למיהוו שליח להולכה ופלוגתת הפוסקים הוא להאי טעמ' כאשר יתבאר לקמן:
התיב רב הונא בר חייה והא דתנינן האשה כו'. בבבלי פריך מרישא האומר התקבל וכו'. ונראה דניחא ליה להאי ש"ס לדייק מסיפא משום דברישא איהי לא אמר' כלום והילכך אמרינן איהו לשליח הולכה שוייה דהתקבל והולך קאמר ומגורשת בשהגיע הגט לידה אבל בסיפא דאיהי אמרה מעיקרא התקבל ס"ד דלא מצי שוויה שליח להולכה דהא אינה מתגרשת אלא מדעתה והיא רוצה בקבלה ודמיא לדרב נחמן ומשני דשאני התם דאדיבוריה דשליח קא סמוך אבל הכא איהו גמר ונתן לשם הולכה: