השולח. הדא פליגא על ר' יוחנן דר"י אמר אדם מבטל שליחותו בדברים. פלוגתא דר"י ור"ל נמי בבבלי קידושין פ' האומר דף נ"ט גבי האומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום וחזרה בה ר' יוחנן אומר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור ר"ל אומר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור וכן מייתי לה התם אההיא מתני' דעשרה יוחסין האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה ואם חזרה בה ר"י אומר חוזרת וכתבו שם התוס' ד"ה לא קידשה דחזרה בה דקאמר היינו בלא אמירת' לשליח דאי אמרה לשליח פשיטא דאינה מקודשת דאטו משום דאמרה לו תיהוי לי שליח לקדשני לא מצי חוזרת ע"כ. ולפ"ז נוכל לפרש שיטתא דהכא דה"ק הדא פליגא על ר"י דמדקתני הגיע בשליח משמע דוקא בפני השליח הוא דיכול לבטל או הוא או שלוחו דזה מהני לכ"ע אבל שלא בפני השליח לא דאין יכול לבטל שליחותו בדברי' שלא בפניו וקשיא על ר"י דאמר אדם מבטל שליחותו בדברים אפי' בלא אמירה לשליח בעצמו ומשני משום חומר עריות נגעו בה דלפעמים לא יודע הדבר והשליח מוליכו לה והיא נשאת בו וגבי האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה ס"ל האי תלמודא לר' יוחנן דנמי אינה יכולה לחזור בה בדברים שלא בפני השליח אא"כ עשתה מעשה וקידשה את עצמה כדמשני נמי התם משום חומר הוא בעריות וע"ש במראה ד"ה שמע לה מ"ש שם בס"ד. והתוספות בריש פרקין כתבו דהא דנקט הגיע בשליח אורחא דמילתא קתני שאז מותר לבטלו אפי' לכתחילה א"נ היא גופא אתא לאשמועינן דלא אמרי' לצעורה קא מיכוין כו' ע"ש והיינו למאי דקי"ל כרבי דאמר לקמן אף לאחר תקנת ר"ג אם ביטלו שלא בפני השליח מבוטל כדכתבו התוס' שם לרבי כו' אבל סוגיא דהאי תלמודא אזלא אליבא דרשב"ג כדמסיק הכא הלכה ב' בקושיא על דברי רבי והגיה בשליח דוקא הוא והיינו נמי דמקשי לקמן מבראשונה כו' על ר"ל דס"ל אין אדם כו' ועיין לקמן ד"ה באגדה דסבך: