מפני אכילת פירות. מילתא דרבי יוחנן דהכא אתייא כהאי דא' בבבלי דף י"ז מקמי דאפכה לפלוגתייהו דר"י ור"ל דקאמר התם מאימתי מוציאין לאכילת פירות רבי יוחנן אמר משעת כתיבה והיינו משעת חתימת העדים ותקנת זמן משום פירות הוא והילכך נכתב ביום ונחתם בלילה פסול כדפרישית בפנים שתבא לטרוף משעת כתיבה עד שעת חתימה שלא כדין אבל לר"ל דס"ל התם דיש לבעל פירות עד שעת נתינה והילכך הא דתיקנו זמן בגיטין לאו משום פירוחת הוא אי לפי' רש"י ז"ל דלא מהני מידי דאפי' כתב בו זמן אינה טורפת פירות מהזמן הכתוב בגט שאנו חוששין שמא לא נמסר בידה ביום חתימתו וצריכה להביא ראיה אימת מטא גיטה לידה ואי לפי' התוס' שפירשו דלא הוצרכו לתקן זמן בגט דכיון דלא מפסדא מידי בפירי דעד שעת נתינה דמדינא דבעל נינהו תו ליכא למיחש לפירות דמשעת נתינה ואילך שהיא תחוש לעצמה ותלך לב"ד ויכתבו לה שביום פלוני הוציאה גטה לפניהם ותלך ותטרוף פירות מעתה אבל אם יש בו זמן ודאי לא חיישינן דשמא לא נמסר לה ביום שנכתב ונחתם דלא חיישינן להכי אלא דיקא בגט הנמצא משום דבנפילה איתרע ליה כדאמר בסוף שנים אוחזין ולא הכריעו הרשב"א והרא"ש והר"ן דכל שיש בו זמן חזקה ביום הכתוב בו נמסר ולהאי מ"ד ע"כ הא דתיקנו זמן בגיטין משום בת אחותו הוא כדפרישית במתני' והכי קי"ל למאי דמפיך התם דר"ל לדר"י וקסבר ר' יוחנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה כן הכריעו רוב הפוסקים ודלא כבעל העיטור הביאו הרשב"א והרא"ש שכתב מסתברא מדגרסינן בירושלמי ר' יוחנן אמר מפני אכילת פירות ש"מ דקמייתא אפכינן ור"י ור"ל קי"ל כר"י דאמר זמן משום פירות וליתא דמדקאמר התם איפוך ולא קאמר אלא איפוך ש"מ דבתרייתא מפכינן ור"י הוא דקאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וזמן משום בת אחותו וכרב הונא הכא לקמן פ' השולח הלכה ג' וגם בזמן הזה דליכא דיני נפשות משום דאיכא למיחש שמא יחפה על בניה שהן ממזירין א"נ שלא תיאסר עליו אם זינתה קודם הגירושין ויאמר שאחר הגירושין זינתה כדכתבו התוספות והרא"ש שם:
מעתה תחוש לגיטין הבאין ממדינת הים. בבבלי פריך גיטין הבאין ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא מטו עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני הנהו קלא אית להו והכא פריך דניחוש שמא טעו לכתבו ביום ולחתו' בלילה ולא קשיא מהא דאמר הכא בפ"ק הל' א' דצריך השליח שיאמר בפ"נ ובפ"נ בו ביום כדפרישית שם משום שאין בני מדינת הים בקיאין בכל דקדוקי גיטין די"ל דהכא מקשי היכא דלא אמר השליח כן אם תחוש לזה בדיעבד א"נ היכא דלא אמר כלל ויש כאן עדי קיום ומשני דלא חיישינן להא בדיעבד משום דזיופו בדבר אחר הוא: