וחצי חציה לפסול את הגויה. ולר' יוחנן בן ברוקה ביצה ומחצה היא חצי פרס וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות טומאת אוכלין בהלכה א' שכתב וכן האוכל אוכלין טמאין אינו נפסל עד שיאכל כביצה ומחצה וזהו חצי פרס. ובענין טומאת אוכלין עצמן כתב שם לטומאת עצמן כל שהן ולטמא אוכל אחר או משקין או ידים עד שיהיה בו כביצה בלא קליפתה וזהו כחכמים דר' דוסא ור' נתן בבבלי פרקין דף פ"ג. וכבר ביארתי במקום אחר לשיטתו דמחלק בין טומאת עצמן שהוא בכל שהוא ובין לטמא אחרים שבזה אמרו שהוא בכביצה. ומיהו לכאורה הא קשיא דהא אמרי' שם תנא וחצי חצי חצייה לטמא טומאת אוכלין ופרש"י ז"ל לר' יוחנן בן ברוקה הוא ביצה חסר רביע ולר"ש הוא ביצה וכ"כ התוס' שם וסיימו והא דאמר בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כר"ש ולא כר' יוחנן בן ברוקה. והשתא להרמב"ם דפסק כר' יוחנן בן ברוקה היכי מיתוקמא השיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין ולא ראיתי למי שהרגיש בזה. והריטב"א ז"ל הקשה כזה על פרש"י וז"ל משמע מפירושו דס"ל דהא נמי בפלוגתא דר' יוחנן בן ברוקה ור"ש וכדאוקי לקמן פלוגתא בינייהו בחצי חצייה של פסיל גויה ואינו מחוור דסוגיין בכולי תלמודא דביצה לטמא טומאת אוכלין דאתיא דלא כר' יוחנן בן ברוקה אלא ודאי דהאי לענין טומאת אוכלין אתיא לר' יוחנן בן ברוקה היא שהוא מודה דשמינית הככר לחם לטומאת אוכלין וכן פירשו בתוס' עכ"ל. ותוספות טו"ך הוא. וא"כ הרמב"ם ז"ל ג"כ היה מפרש כן ולא כפרש"י והתוס' שלפנינו. ושמינית הככר לחם הכתוב בדבריו היינו להאי דרב חסדא דקאמר התם צא מהן שליש לחנווני וכדמוקי לה דיהיב בעל הבית ציבי ולאידך דרב חסדא כדמיירי במתני' דלא יהיב בעה"ב ציבי ומשתכר החנווני החצי ואין הככר אלא רובע הקב א"כ לטומאת אוכלין ששית הככר הוא ועיין לקמן בד"ה צא מהן שליש ליציאה: