מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלום. כבר ביארתי לזה לעיל בפ' בכל מערבין בהלכה ב' בענין עיקר כוונת ריב"ל דהכא שבא ליתן טעם זה לחזק דבני הת"ק ודלא כר' יוסי דמתני' דס"ל להקל בשירי עירוב ומפני שלא אמרו לערב בחצירות אחר שנשתתפו במבוי אלא כדי שלא לשכח את התינוקות וע"ז קאמר ריב"ל דלהת"ק טעמא אחרינא איכא שלא אמרו לערב בחצירות ולא לסמוך לכתחילה על שכבר נשתתפו במבוי אלא מפני דרכי שלום מפני שדרך לשלח אותו ע"י תינוקות ומתוך כך נתרבה השלום ביניהן כעין האי עובדא וא"כ אין לחלק בענין השיעור בין תחילת עירוב לבין נתמעט ולעולם מוסיף ומזכה הוא וכדי שעל ידי כך יתרבה השלום ביניהן שאף שא"צ הוא להודיע להם בשעת הזכיה מ"מ יתודע להן אח"כ ויתקיים השלום עמהן תמיד. ועיין במ"ש המהרש"א בזה בסוף מכילתין ובמה שדקדק על הסמ"ג שכתב נראין הדברים כי לא לחלוק על משנתינו בא ריב"ל אלא שגם טעם זה ראה עם טעם משנתינו וע"ז כתב המהרש"א והוא דחוק דאמורא בא ליתן טעם אחר מהטעם השנוי כבר במשנתינו וכו' ופי' שם דה"ק מפני מה הקילו בעירובי תצירות וכו' כיון דלא יועיל עירוב פת ברה"י ור"ה לא יועיל נמי בבתים שבחצר וכו' וזה הפי' יותר ויותר דחוק הוא מכל הפי' אשר ציין שם הא עיקר טעם עירוב חצירות שתיקן שלמה ואע"פ שמן התורה הכל רה"י א' הוא אלא כדי דלא ליתי למיטעי וכו' כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות עירובין ומה ענין דמיון זה לשתי רשויות שהן מן התורה דנאמר כי היכי דהתם אינו מועיל עירוב וכו' וכמדומה שדבר זה לא ניתן ליכתב ומכ"ש שלא להאריך בו ועיקר דברי ריב"ל ליתן טעם אליבא דהת"ק דהמתני' ואחר שכבר נשתתפו כמבוי הוא דקאמר וכדאמרן ובזה הכל ניחא בסייעתא דשמיא: