רבי ירמי' בשם רב חצר שיש לה שני פתחים וכו'. והיינו הך דרב בבבלי פרקין דף ס"ה ע"ב ישראל ועכו"ם בפנימית וישראל בחיצונה ובא מעשה לפני רבי ואסר וכו'. ופסק כרמב"ם ז"ל כן דבין ישראל ונכרי בפנימית וישראל א' בחיצונה או ישראל ועכו"ם בחיצונה וישראל א' בפנימית לעולם הפנימי מותר בפנימית וישראל שבחיצונה אסור עד שישכור הוא רשות מן הנכרי וטעמא מפני שכשרגלי ישראל וכותי מהפנימית מצויים בחיצונה הוי כב' ישראלים ונכרי שרויים בחיצונה כדכתב בפ"ב מה' עירובין בהלכה י"א ולכאורה יש לדקדק על זה מהסוגיא דהתם דקאמרי רבה ורב יוסף כמאן אמר רב לשמעתי' כר"מ אמר רב יוסף תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בהאי מילתא אי כר"מ למה לי ישראל בחיצונה וכו' אמר ר"ה בריה דרב יהושע לעולם כר"א בן יעקב וכר"ע וכו' וא"כ לפי האי אוקימתא דלא כהלכתא היא דהא אין הלכה כר"ע דלקמן שלהי פרקין אבל הא ליתא דהוא ז"ל מפרש לה הכי דמעיקרא דהשיבו לרב יוסף ואלא מאי כר"א בן יעקב הא אמר עד שיהו שני ישראלים אוסרים זע"ז הוה מצי לשנויי דהכא כמאן דב' ישראלים ועכו"ם שרויים בחיצונה דמי אלא דבעי רב יוסף לאוקמי ככ"ע והיינו אליבא דר"ע נמי וקאמר אלא כר"ע וכו' וכדפריך אי כר"ע למה לי עכו"ם וכו' אמר ר"ה בריה דרבי יהושע ה"ק דמצינן לאוקמי אליבא דהלכתא כר"א בן יעקב ואפי' לר"ע נמי והב"ע כשעירבו וטעמא דאיכא עכו"ם וכו' אבל לקושטא דמילתא לא צריכין להאי אוקימתא אלא דטעמא כדאמרן. וזה נלמד נמי מהא דהכא וכמבואר הכל בפנים ועוד דבעי לאשמועינן מילתא אגב אורחיה דאין עירוב מועיל במקום עכו"ם ועד שישכיר רשותו: