1
אית דבעי מימר עיררה אית דבעי מימר קוקניתה. בבבלי דק"ד דמייתי האי ברייתא להותיב על רבה דאמר לא אסרו אלא כלי שיר והקתני מטיפין מיאדק לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא מאי לאו דניים וקא בעי דליתער ש"מ דאולודי קלא אסור ומשני לא דתיר וקא בעי דלינם דמשתמע כי קלא דזמזומי והיינו קול של שיר לפיכך לחולה אין לבריא לא. והאי ש"ס לשיטתיה אזיל דמסיק בפ' משילין כעולא דהכא דמיקש על תרעא בשבתא אסור והילכך בין עירעורא ובין קוקניתה דהיינו קלא דזמזומי לחולה אין ולבריא לא דלא מחלק מידי:
2
חצר שירדו בה גשמים וכו' היינו חצר שנתקלקלה במימי גשמים המוזכר בבבלי שם ומסיק נמי התם כשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה משום דהוי עובדא דחול אלא בשולי קופה דהוי שינוי: