מזגו לו את הכוס. פי' הר"ב ביום השבת ואין די לו במה שהתנה מע"ש אלא צריך לחזור ולומר בשבת כשבא לאכול ולשתות וכו' והתי"ט רצה לומר שהוא נסמך על מה שאמרו כאן בהלכה דלעיל וצריך להחליט בשפתיו וכו' ובאמת הכי משמע מפי' הרמב"ם בהמשנה אלא שבחיבורו חזר בו דהכי מוכח ממה דקאמר בגמ' כיני מתני' וכו' משמע דמפרש לה דכך הוא הדין לענין מזיגת הכוס בחול קאמר ועוד דמפרש מה אנן קיימין וכו' ואי בשבת קאי ואע"פ שהתנה מע"ש שצריך לחזור ולהתנות קודם שישתה מאי קשיא ליה הא כבר מתוקן הוא בתנאי של ע"ש ומה שאמרו צריך להחליט בשפתיו בשבת לא קודם שיאכל וישתה קאמר ולהתנות פעם אחרת אלא בשעה שהוא מפריש בשבת זו אחר זו צריך שירחוש בשפתיו כמ"ש הרמב"ם בפ"ט ממעשר בזה ובדין מזיגת הכוס כתב שם בהלכה י' נתן לו ע"ה כוס לשתות וכו' דזהו דין בפ"ע ובחול קאמר ואם מזמינו לשתות בשבת צריך שיהא מתנה מע"ש כמ"ש שם אחר זה והא דלא הזכיר הרמב"ם בפירוש בענין התנאי דמסיק הכא באומר מכבר ולכשאשתה טעמיה דבש"ס דילן כדמדייק הכא משני נעשה כאומר מעכשיו ולכשאשתה וכו' כדאמר בעירובין ובגיטין ובכמה מקומות ואפשר לפרש להא דהכא ג"כ נעשה כאומר קאמר ולא שצריך שיאמר בפירוש כן: