עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק. בבבלי פ' בכל מערבין (דף ל"ז ע"ב) דמייתי האי מתני' והפלוגתא דפליגי בברייתא מוקי לה התם דפליגי ביש ברירה או לא ופירש"י ז"ל שהיה החבר הולך לשוק ליקח לו ירק לעצמו ואמר לו ע"ה קח גם לי אגודת ירק וא"צ החבר לעשר דיש ברירה כשנותנו לע"ה שזה לצורכו לקחה ואין חבר זה מוכרה לו וכך פי' הר"ש להמתני' ואחריו נמשך הר"ב בפי' הא'. והרמב"ם לא רצה לפרש בענין זה וטעמיה כדלקמן ופי' בענין אחר דלאו משום ברירה נגעו בה אלא כדפרישית בפנים וזה נלמד מהסוגיא דהכא כדמפרש הש"ס במאי דפליגי ר' יוסי ור' יהודה בתוספתא וכן בחיבורו בפ"י מהלכות מעשר דפסק כסתם מתני' זהו כר' יוסי דהתוספתא ודבריו בחיבורו הן מתפרשין לפי דבריו בפי' המשנה וזה מבואר ומיהו לכאורה טעמא בעי אמאי הניח סוגיא דהש"ס דילן מפני סוגית הש"ס דהכא אלא דלמאי שזכרתי לעיל בהלכה ח' ד"ה ישראל ועכו"ם שקנו שדה בסוריא תראה דלק"מ דכל הסוגיא דבכל מערבין אזלא למ"ד דאין חילוק במידי דאורייתא למידי דרבנן בענין ברירה כדקאמר התם בהדיא מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית ליה ברירה וכו' וכדקאמר רב יוסף לקמן שם מאן דאית ליה ברירה ל"ש בדאורייתא ול"ש בדרבנן אית ליה וכו' וסוגיא דהכא ס"ל כמסקנת הסוגיא בפרק משילין דקאמר ר' הושעיה בדרבנן אית ברירה ובדאורייתא לית ברירה וא"כ תו לא מצינן לאוקמי פלוגתייהו דר' יודא ור' יוסי בענין ברירה דבמידי דרבנן כמו הכא בדמאי לכ"ע יש ברירה אלא בדעת המוכר פליגי למי היה דעתו לזכות כדמפרש לה בהסוגיא וכמבואר היטב בפנים ולפיכך הוא דנאדי הרמב"ם מסוגיא דהתם וסמיך אסוגיא דהכא ובענין מה שהביא הר"ש לריש הסוגיא דהכא ופירש דפריך מיחלפא שיטתיה דרבי יוסי דקאי על האי ברייתא דמייתי לה בבבלי פ' אלמנה ניזונת (דף צה) הוסיף לו אחת יתירה הכל לשליח דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר חולקין. לא היה צריך לכל זה דבהדיא פליגי בתוספתא בהאי דינא גופיה כמו שהבאתי בפנים. גם מה שפירש להא דמשני והעתיק שם באותן מעות שלי זהו רגלים של זה כלומר שאומר למוכר אני שלוחו של פלוני ולכן פטור מלעשר עכ"ל ודברים אלו קשי הבנה הם דמאי שייכא הך לשינויא דהקושיא דר' יוסי אדר' יוסי בענין החלוקה מהאחת יתירה וכמדומה שאף לפי גירסת העתקתו אין מקום לדברים אלו ועיקר התירוץ דמתרץ הש"ס פשוט הוא וכמבואר בפנים דאטעמא דחולקין קאי לר' יוסי וכעין דאמרו במדרש אנא ברגלי ואת בפרוטה. וכדמסיק בהדיא כאן ע"י מעותיו של זה וכו' שניהן חולקין. ובעניו ההיא דכתובות נתבאר במקומו דבדבר שאין לו קצבה אם הוסיף הכל הוא לבעל המעות ובדבר שיש לו קצבה מסקנת הפוסקים דחולקין השליח והמשלח: