כשם שאמר קטן חומרין וכו'. מבואר היטב בפנים על איזה דין של קטן שאמרו בו לחומרא קאי ולפי מה שהבאתי במתני' פי' הרמב"ם במשנה שפירש לפלוגתייהו דב"ש ודב"ה באם מותר לגרום טומאה לחולין של א"י א"כ הא דקתני בברייתא שוין שאין מוכרין גדיש של חטים וכו' היה צריך לומר דבכה"ג מודו ב"ה משום דהוי כודאי הוכשרו ומ"מ הוי קשה דאם מותר לגרום טומאה לחולין של א"י מאי איכפת לן שהוכשרו לכן נראה שחזר בו הרמב"ם מפירושו במשנה אלא דפלוגתייהו אם תולין להקל שמא לאכילה לקחם או לא כדמשמע מהסוגיא ודוקא כשלא הוכשרו מיירי במתני' ולפיכך תני עלה בברייתא ושוין שאין מוכרין וכו' דבכה"ג אפי' ב"ה מודו דלא תלינן להקל מכיון שמסתמא הוכשרו אין מוכרין אותן למי שאינו עושה בטהרה והשתא אזלא המתני' והסוגיא כולה אליבא דמשנה ראשונה דסוף פ"ד דע"ז שהיו אומרין אסור לגרום טומאה לחולין של א"י ומפני דאנן קיי"ל כמשנה אחרונה דהתם חזרו לומר וכו' ומותר לגרום טומאה לחולין של ארץ ישראל לפיכך לא זכר הרמב"ם בחיבורו כלום מדין המשנה והברייתא ומה דאיתמר עלה בהסוגיא דהכל אליבא דמשנה הראשונה הוא שנשנה: