אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן שהן חולקין במעשרות. מדקאמר להן הכי בפשיטות משמע דאה"נ דדינא הכי הוא וכדהשיבו לו שאני התנו דהוה כאומר תלוש מן הקרקע וכו' ולכאורה קשה דהא דבר שלא בא לעולם הוא ובהדיא אמרינן לקמן דאינו יכול להקנות מעשרות שדהו לחבירו מטעמא דהוי דבר שלב"ל וכן מוכח מההיא דתוספתא דלקמן ומייתי לה בבבלי פ' המוכר את הבית (ד' סג) בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל על מנת שהמעשר שלי המעשר שלו ופריך והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל כיון דא"ל על מנת שמעשר ראשון שלי שיורי שיירי' למקום מעשר אלמא דדוקא בכה"ג היכא דהמוכר התנה שיהא שלו דגבי בעל השדה הוא דשייך שיורי שייריה למקום המעשר אבל לא במקבל דלא מהני בי' תנאה בדשל"ל וכדמסיים בהא דלקמן אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיו מוכר לו שפחה וכו' וצריך לומר דהכא לדבריו דר"א אמרו לו שהשיב להן אין אתם מודין לי שאם התנו וכו' ועל זה השיבו לו דאפי' לדבריך לא דמי היכא דהתנו בחחילה דנעשה כאומר תלוש וכו' להיכא דקבלו סתם אבל באמת לענין דינא לא מהני הכא מידי כ"א בגוונא שיהא לבעל השדה המעשרות וכדאמרן והתי"ט העתיק לדברי ר"א ולתשובת חכמים נעשה כאומר לו וכו' וסיים ובהכי קני כדתנן במשנה ז' פ"ה דב"ב משמע דמדמינן לה להא דהתם ולכאורה לא דמי דהתם דבר שבא לעולם הוא כדקתני הלוקח פשתן מחבירו וכו' ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה וכדמוקי לה בגמ' התם (דף פז) דא"ל יפה לך קרקע וקני כל מה שעליה אבל הכא לא קנה כלל ולא מהני תנאי לגבי מעשר כ"א לגבי בעל השדה וכן הרמב"ם י"ל שהביא דינא דמתני' בפ"ו מהל' מעשר בהלכה י"ז כהן ולוי שקבלו שדה מישראל וכו' וכחכמים דמתני' ולא כתב כלום שאם התנו בתחילה דמהני התנאי שיהיה המעשרות שלהם כ"א בהאי דינא דהתוספתא כהן שמכר שדה לישראל וכו' כתב בהל' י"ט דמהני מפני שאצל בעל השדה הוא דשייך לומר שיורי שיירי' למקום מעשר או אם המעשרות של בעל השדה הן כגון ישראל שקבל מכהן ולוי כהני דיני דתוספתא דלקמן דבזה הדין דהמעשרות לבעלים לפיכך יכול הוא לסלק עצמו אף בדבר שלב"ל מזכותו ויהיה לישראל המקבל ממנו ולהתנות עמו על המעשר שיהא לשניהם או הכל לישראל ועל זמן מה כמבואר לקמן וכמ"ש הרמב"ם שם בהלכה כ' ולא תמצא בדבריו שם שביאר להדיא דליהני תנאי לענין מעשר כ"א בגוונא דאמרן ועיין לקמן ד"ה תיפתר באומר לו תלוש וכו' ובד"ה כהן שמכר שדה לישראל מ"ש מהאי דשיורי שיירי':