הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת. משנה זו מפורשת הטיב בפנים על דרך דעת הרמב"ם ז"ל כפי אשר מבואר מכמה מקומות בחבורו מהדינים השייכים לדינא דמתני' וכפי אשר דקדקתי מסוגיא דהכא ויתבאר עוד גם מסוגית הש"ס דילן מה ששייך לדינא ומעיקר הפירוש שנלמד מסוגיא דהכא יתבאר לך טעם דאומר בתחלה א' ממאה שיש כאן וכו' והלא אינו קורא שם לתרומת מעשר עד אחר התרומה לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה ואם כן הוא קשה דלמה לא יאמר בתחלה שנים ממאה שיש כאן הרי זה תרומה ואח"כ יאמר וא' ממאה שיש כאן ה"ז מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר וכו' ודבר זה לא נתבאר בכל הפירושים ממפרשי המשנה אשר לפנינו והנני מבאר לך אחת אל אחת מהדינים השייכים להמתני' ולפירושה. במה ששנינו דבעל הבית הוא מפריש תרומת מעשר שהרי מפרישו כאחת עם התרומה גדולה וזה הבעה"ב הוא שמפריש הא ודאי כאבא אלעזר בן גומל הוא כמו שפי' הר"ש ג"כ בזה והאי דהלכתא היא דכך היא המסקנא בגיטין (דף ל') דקאמר וכי יש רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר אין אבא אלעזר בן גמלא היא וכו' ומיהו במה שפירש הר"ש דמטעם הזה אותו א' ממאה שאומר לתרומת מעשר אע"פ שהיה ראוי לפחות ממנו מעשר מחמת אותן השנים שנוטלן לתרומה גדולה וא"כ נחסר התרומת מעשר דבר מועט מאחד ממאה מ"מ הואיל ומתני' כאבא אלעזר היא ואיהו ס"ל דגם לענין זה איתקש תרומת מעשר לתרומה גדולה שנוטלת באומד ובמחשבה הלכך הוא דשרי ואחריו נמשך הר"ב בפירושו אבל דלא כהלכתא היא דלא קיי"ל כאבא אלעזר בהא וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל דבפ"ג מהל' תרומות בהלכה י' כתב תרומת מעשר אין מפרישין אותה באומד וכו' ואע"ג דבענין שיש רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר פסק כוותיה דאבא אלעזר כמ"ש שם בהלכה י"ב וטעמא דהך מילתא פשוט הוא משום דלענין אומד פלוגתא דתנאי היא בפ"ט דבכורות גבי היו לו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל א' אין זה מעשר ר' יוסי בר' יהודה אומר ה"ז מעשר ומוקי לה התם (בדף נח) דר' יוסי בר' יהודה ס"ל כאבא אלעזר בן גומל דתרומת מעשר ניטלת באומד וכו' ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן וכו' וא"כ טעמייהו דרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בר"י משום דלא ס"ל הא דאבא אלעזר דנלמד תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד דהא ודאי אהקישא דמעשר בהמה למעשר דגן לא פליגי כדאמרי' התם בבכורות בריש הפרק דאתקשו לכ"ע אלא דתרומת מעשר מתרומה לא ילפינן כ"א לענין שיש רשות לבעה"ב לתרום וכההיא סתמא דהש"ס דגיטין אבל לא לענין אומד וטעמא דאין סברא ללמוד זה מזה לגבי הכי דתרומה גדולה אין לה שיעור ותרומת מעשר יש לה שיעור וכדכתבו התוס' במנחות (דף נה) דאבא אלעזר היא דס"ל דאפ"ה ילפינן מהדדי גם לענין זה וא"כ רבנן דבכורות פליגי עליה מחמת דאין סברא לומר דלמדין זה מזה לגבי הכי וזהו דסיים הרמב"ם שם גבי תרומת מעשר אין מפרישין אותה באומד שהרי שיעורה מפורש בתורה ומסתייעא לי' לסברא זו מרבנן דבכורות והלכתא כוותייהו וכמו שפסק בריש פ"ז מהל' בכורות ועוד דע"כ לאבא אלעזר אף במעשר גופי' ס"ל דניטל באומד כדקאמר אליביה דמעשר קרייה רחמנא תרומה וכו' וכ"כ התוס' בגיטין שם דלית ליה לאבא אלעזר המרבה במעשרותיו מעשרותיו מקולקלין וכן כתבו בבכורות וא"כ בלא"ה האי סברא דלאו כהלכתא היא דהא אנן קיי"ל כהך ברייתא דהמרבה במעשרות וכו' והשתא נמי אין ראיה כלל מההיא דמנחות שהביא הר"ש דמוקי התם כאבא אלעזר גם לענין אומד דע"כ אף להך אוקימתא דברייתא דהתם אליבא דיחידאה היא דמעיקרא פריך התם על הברייתא ותורמין תאנים על הגרוגרת במנין ולהאי מ"ד דס"ל לכמות שהן משערינן מהאי ברייתא דהמרבה במעשרות ומשני לה דבתרומה גדולה עסקינן ומקשי א"ה אימא סיפא אר"א בר' יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות וכו' עשר מאי עבידתיה אלא הכא בתרומת מעשר עסקינן ואבא אלעזר בן גומל הוא וכו' וא"כ אפי' להך אוקימתא כיחידאה היא דמוקי לה אלא דאין אנו צריכין לכל זה דהא למסקנא אידחי לה להאי אוקימתא כדקאמר התם שאני גרוגרו' הואיל ויכול לשלחן ולהחזירן לכמות שהן וא"כ לעולם רישא דברייתא דתורמין מן תאנים על גרוגרות אף בתרומה גדולה מיתוקמא ולכן נמי פסק הרמב"ם כהך ברייתא בפ"ה מהל' תרומות בהלכה י"ח ומשום דבעין יפה הוא וזכינו מזה דמההיא דמנחות לק"מ להרמב"ם ז"ל דלא פסק כאבא אלעזר לענין אומד והשתא למאי דאמרן ממילא מיתרצה נמי דלא תקשי מההיא דבפ"ק דביצה (דף יג) דמוקי להמתני' דבפ"י דתרומות מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל וכו' דטבל דקתני בטבל טבול לתרומת מעשר וכגון שהקדים בן לוי ונטל למע"ר בשבלים דשמו טובלו לתרומת מעשר וכותש דקתני משום קנסא הוא ומחשב דקתני כאבא אלעזר בן גומל הוא דתרומת מעשר ניטלת באומד ולכאורה מהאי סתמא דמתני' טפי ראיה היא דאיכא להאי דאבא אלעזר דנלמד זה מזה אף באומד והיה לו להר"ש להביא ראיה מכאן אבל הא ליתא דהא הך אוקימתא דמוקמינן להאי מתני' בטבל של תרומת מעשר אליבא דלישנא בתרא דאביי היא דקאמר התם מחלוקת דרבי ור' יוסי בר' יהודה דפליגי לעיל בהכניס למוללן מלילות בשבלין דוקא אבל בקטנית ד"ה אסורייתא לא טובלה ומותיב מהאי מתני' דתרומות ומשני לה בטבל של תרומת מעשר וכו' וא"כ האי מתני' ככ"ע אתיא והשתא מה דקתני שם ומחשב האי אליבא דר' יוסי בר' יהודה קתני ואיהו לשיטתיה אזיל דס"ל בהדיא בבכורות כאבא אלעזר בן גומל דתרומת מעשר ניטלת באומד כדלעיל אבל לרבי עיקר דינא דהאי מתני' אתיא נמי כותיה אבל לא להא דקתני מחשב דלא מיתני אלא לר' יוסי בר' יהודה והיינו נמי טעמיה דהרמב"ם בהא דפוסק כהך מתני' דתרומות וכאוקימתא אליבא דלישנא בתרא דאביי דתופס בכל מקום כאיכא דאמרי בהש"ס וכתב לדין הזה בפ"ג מהל' תרומות בהלכה י"ד בן לוי וכו' ואם הפריש תרומת מעשר שבלים כמו שנתנו לו ה"ז כותש ונותן לכהן וכו' והשמיט מחשב משום דהאי לא אתי אלא אליבא דר' יוסי בר' יהודה וכדאמרן. ואחר שנתבאר לנו בבירור גמור מהש"ס דילן דאין תרומת מעשר ניטלת באומד נבאר ג"כ דמהאי ש"ס מבואר בהדיא כן כדקאמר בסוף הסוגיא דמפרש להא דקתני הרי היא בצד זה חולין טבל ואמאי ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר ומהדר נמצא מקדים והדר מדייק ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה וזהו הקושיא בעצמה שזכרתי בתחלת הדבור ולמה לא יאמר בתחילה ה"ז תרומה להראוי להכרי הזה ואח"כ יאמר וא' ממאה שיש כאן וכו' ומשני נמצא או פוחת על התרומה וכו' וכדפרישית בפנים דבשום פנים אין לפרש להך על התרומה דנקט כ"א על תרומה של מעשר וזה מוכרח וכמבואר הכל בפנים במילתא בטעמא לחלק בהא דקאמר תנאי ב"ד הוא דדוקא גבי מעשר הוא דשייך מצד הפקר ב"ד אבל לא בתרומת מעשר וא"כ הגע עצמך דסתמא דהאי סוגיא נמי אתיא כדאמרן דאין תרומת מעשר ניטלת באומד ולפיכך לא מצי מימר בתחלה על התרומה גדולה דא"כ יהיה פוחת או מוסיף עי"ז לתרומה של מעשר דא"א לכוין אחר שינטל שנים מהן לתרומה גדולה כמה יהא צריך לתרומת מעשר ובאומד א"א והלכך ע"כ צריך הוא שיקדים ויאמר א' ממאה וכו' ואם אח"כ אי אפשר לכוין לתרומה גדולה בהא לא איכפת לן דאין לה שיעור מפורש וכדקאמר מתוך שהוא אומר וכו' או פוחת מן התרומה וכו' ובכאן ודאי על התרומה גדולה קאי ולפיכך אין בכך כלום וזה ברור ואין לזה פתרא אחרינא. ונמצינו למדין טעם המתני' ופירושה מסוף הסוגיא דהכא ודין זה דאין תרומת מעשר ניטלת באומד ברירא לן גם מהש"ס דילן וכפי פסקו של הרמב"ם ז"ל כאשר נתבאר הכל ומה שמדייק הר"ש דאין תרומת מעשר עולה ממש לא' ממאה אחר שתנטל התרומה אין אנו צריכין לדחוק ולומר מטעמא דאומד אלא באמת הראוי לתרומת מעשר הוא לתרומת מעשר כמו המעשר הראוי להיות מעשר מכרי הזה אחר שתנטל התרומה ומה שאומר א' ממאה אינו קורא שם לתרומת מעשר אלא אומר הוא ה"ז חולין טבל ומטעם שלא יקדים אותו לתרומה הוא וא"א לו לומר בענין אחר כ"א להתחיל ולומר א' ממאה וכו' והרי אינו יודע בתחלה כמה יפחות מהכרי מחמת תרומה ולפיכך אומר דרך כלל א' ממאה שיש כאן ישאר טבל עד אחר הפרשת תרומה ואח"כ הנשאר והראוי להיות מעשר יהיה מעשר והראוי ממנו יהיה לתרומת מעשר וזה ג"כ דרך הרמב"ם בדין המשנה ופירושה כמו שכתב בסוף פ"ג מתרומות ויתבאר עוד מזה בדבור דלקמן. ומההיא דאבא אלעזר בן גומל הנשנה בהאי תלמודא בפ"א דתרומות בהלכה ז' ומביאין לזה התוס' בגיטין ובמנחות שם יתבאר במקומו בס"ד:
נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש. הר"ש פי' סאה אחת מל"ג סאין ושליש סאה דבין הכל יש מאה שלישים וכ"כ הר"ב ול' המשנה מורה דמחלק עכשיו לל"ג ושליש וא"כ יש כאן יותר וכגוונא דפרישית במתני' ואם דלדינא חדא הוא וכן נראה מדברי הרמב"ם בסוף פ"ג מהל' תרומות בדין משנה זו וכדביאר שם הראב"ד פי' שהן ג' סאין וכו' וכוונת השגתו שהיה לו להרמב"ם לבאר דבריו ביותר דכך הוא פי' המשנה ומ"ש התי"ט בכאן שחולק המאה לשלשה חלקים וכו' וזה קל יותר וכו' וגם קל יותר משאם מתחלק מתחלה לל"ג ושליש חלקים וכו' ור"ל דעכשיו שהוא מחלק המאה לג' חלקים וחלק אחד מחלקו לעשרה חלקים וחלק אחד מהעשרה לי' חלקים ונמצא שלא חילק כ"א כ"ג פעמים ושוב א"צ לחלק אלא דנוטל עשירית העשירית מזה וכך הוא נוטל מב' חלקים האחרים כמדה של עשירית העשירית שבידו ואלו הג' עשיריות הן חלק א' מל"ג ושליש ואם שלפ"ד הוא יותר קל אבל זה יותר רחוק מכוונת דברי התנא כמו שהעיד בעצמו שאין ל' המשנה משמע כך. ולפי' הראב"ד פשוט הוא דמיירי שהוא מחלק הכרי לשלשה חלקים וחלק אחד מהן מחלקו לל"ג חלקים ושליש וע"י כך שמוצא לזה שיש בו ל"ג סאה ושליש יודע הוא שיש בכרי הזה מאה סאים שכפי החלקים של זה הן ג"כ השנים ורוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כדי שלא יצטרך למוד לתרומה ועוד פעם אחרת למעשר ולתרומת מעשר ונוטל חלק א' מכל אלו ג' החלקים שהן ג' סאין וכל א' מהן הוא א' מל"ג ושליש ואומר וכו' כמבואר בפנים ובדיבור דלעיל. וסיים הרמב"ם שם והנשאר מזה שהפרשתי הוא תרומה על הכל והמעשר שהוא ראוי להיות למאה וכו' משום שנפחת עכשיו מעשרה הואיל והפריש התרומה וזה הנשאר יתר על התרומה ממה שהפרשתי הרי הוא תרומת מעשר לכל. מלשון זה משמע שכל אותו הנשאר הוא א' ממאה שאמר בתחילה יהיה לתרומת מעשר ואע"פ שאין שיעורו כל כך אחר שנחסר שיעור התרומה ומטעם דניטלת באומד א"א לומר לדעתו ז"ל כמבואר בדיבור דלעיל אלא משום דאמר בתחלה א' ממאה וכו' נשאר זה לתרומת מעשר שלא יצטרך לדקדק כמה יהיה לתרומת מעשר בצמצום והרי הוא מפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת שלא יצטרך לדקדק כל כך בהפרשתם זא"ז כך נ"ל לטעם דא' ממאה נשאר לתרומת מעשר לדעתו ז"ל: