הלוקח מן הנחתום. הר"ב פי' כאן דהא דתנן לעיל בפ"ב שהנחתום חייב להפריש במוכר במדה דקה והכא מיירי במוכר במדה גסה ונמשך בזה אחר פי' הר"ש שפי' בפ"ב להא דר' יוחנן ודר"א דהתם ומייתי להו הכא בגמ' דתרוייהו ס"ל לאוקמי הני תרתי מתני' אידי ואידי בנחתום חבר מיירי אבל האמת יורה דרכו כמו שכבר בארתי שם בפי' הסוגיא דלר' יוחנן אידי ואידי בנחתום ע"ה מיירי ולר"א אידי ואידי בנחתום חבר מיירי כמו שמוכח מהסוגיא דהתם בפ"ב ולענין דינא ופירושא דמתני' אזלינן בתר סוגיא דהש"ס דילן ביומא (דף ט) דמוכרח הוא דהש"ס דילן מפרש למתני' דפ"ב בנחתום חבר שלוקח פירות מע"ה כמו שזכרתי שמה וכן מבואר הוא דעת הרמב"ם בחיבורו שכתב למתני' דפ"ב בפ"ט מהל' מעשר בהלכה י"ב הנחתומים לא חייבום חכמים להפריש מעשר שני מן הדמאי וכו' וזהו בנחתומים חברים ומתני' דהכא בלוקח מהנחתום ע"ה מיירי כמ"ש דין משנתינו שם לעיל בהל' ו' בדיני דמאי שמפרישין בלוקח מע"ה וכן הלוקח מנחתום וכו' וגם מה שפי' הר"ב א' ממאה שיש כאן מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה וכו' וזהו לפי הס"ד דסוגיא דהש"ס דהכא ושקיל וטרי בה אבל לפי המסקנא ולשינוייא דר' אבין בשם ר' אחא דה"ק חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה א"צ להפריש דמאי על השיעור חלה וכך תפס הרמב"ם הך שינוייא למסקנא וכתב שם וכן הלוקח מן הנחתום וכו' והיתר על א' ממאה שיש בזה שהפרשתי הרי הוא חלה וכו' הרי שא"צ להפריש דמאי על שיעור החלה וכמ"ש הוא ז"ל שם בפי"ג בהלכה י"ד כסתמא דמתני' דפ"ק דחלת ע"ה פטורה מדמאי וכדר"י דהתם דלא חילקו בין חלה שהפריש ע"ה ובין חבר שלקח עיסה מע"ה והפריש חלה דלעולם פטורה מדמאי דלא גזרו כלל דמאי בדברים הנשנו שם בפ"ק דחשיב להו התם כ"א חלה בעצמה צריך הוא שיפריש כדין הלוקח מנחתום ע"ה כדקתני במתני' וזכרה עוד הפעם הרמב"ם בדיני חלה ברפ"ו מהל' בכורים ומזה תבין דמ"ש הכ"מ שם ויש לתמוה על רבינו שכתב שתי המשניות ולא פירש דלמאי שנתבאר בדברינו אין כאן מקום תמיה כלל וכלל דהרמב"ם לא סמך כלל אסוגיא דהכא דפ"ב דרמי להני מתני' אהדדי דלדידי' דתופס סוגית הש"ס דיומא לק"מ דבפ"ב בנחתום חבר מיירי והכא בנחתום ע"ה מיירי כמו שמבואר מדבריו שזכרנו בפ"ט דמעשר ומסוגיא דהכא למד כשינויא דר' אבין כמה שנזכר וכן למד דהעיקר כר' יוחנן דפ"ק דבכל מקום לא גזרו כלל בדמאי בחלה ובדברים שנשנו שם וכולא סוגיא דהכא אזלא כר' יוחנן דפ"ק וכ"כ הר"ש ותוס' דיומא שהן הן דבריו בעצמו בענין זה וזה פשוט ומוכרח דאי כר' הושעיא דפ"ק דס"ל טעמא מפני שאימת קדשים עליו א"כ דוקא בחלה שהפרישה ע"ה דוקא אבל לא בחבר שלקח עיסה מע"ה והפריש הוא החלה כדאמר שם ולפ"ז מאי פריך הכא ממתני' דפ"ק עלה דהכא דמיירי בחבר הלוקח מנחתום ע"ה דאותה חלה לא פטרו מדמאי אלא ע"כ דאליבא דר' יוחנן דפ"ק אזלא הסוגיא דהכא אלא במה שפי' שם להסוגיא דפ"ב כבר הראתי באצבע לעיל בפ"ב שם ד"ה הכא את אמר הלוקח מפריש וכו' פי' האמיתי באותה סוגיא ובהא דנאמר שם שאין מוסרין ודאי לע"ה ודלא כפירושם בזה ומתבארת הסוגיא שם על מכונה וע"ש ומ"ש התוס' עוד שם בענין פירוש הסוגיא דהכא והן הן ג"כ דברי הר"ש בעצמו כאן עיין בדיבור דלקמן ויתבארו לך אמיתת הדברים כפי שהראיתי לעין כל המעיין ויתבארו ג"כ עוד מקצוות וממקור הדינין בס"ד: