1
ורבנן אמרין הנותן לחמותו כנותן לשכנתו. כן פסק הרמב"ם בהל' מעשר שם כרבנן ולא כמ"ש בפירוש המשנה וצריך דוקא שיתן לה שאור ותבלין אבל אם נתן לה חושש משום השאור והתבלין משום דלטעמא עבידי ולא בטלי וזהו כהתוספתא דמייתי הכא ולא כדגריס התם בחולין ואם אמר לה עשה לי משליכי וכו' אלא כרפרם דהתם וגי' התוספתא ושיטתא דהכא מסייעא ליה לרפרם דאפי' לא אמר לה בהדיא עשה לי משליכי ומשום דלטעמא הן עבידי וכן בחמותו כדמסיק הכא בין מן הארוסין בין מן הנשואין ולרבנן לא חיישינן אם נותן לה. שאור ותבלין:
2
סליק פירקא בסייעתא דשמיא