מסתברא ר' יוסי יודי לרשב"ג ורשב"ג לא יודי לר' יוסי וכו'. ולפ"ז ת"ק ור' יוסי בהא הוא דפליגי דת"ק סבר דאף שאין אנו אחראין לרמאין מ"מ הכא כיון שפונדקית היא ואחרים אוכלין אצלה צריך לעשר אף מה שהוא נותן לה ולא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן להכשיל לאחרים ורשב"ג מודה לת"ק הכא וכן הת"ק מודה לרשב"ג דבעלמא אין אנו אחראין לרמאין וזה לא כדפרישי' במתני' שהוא עולה כפי' הר"ש והר"ב והתי"ט החזיק לפירושם דבהכי ניחא קושית התוס' דפ"ק דחולין (דף ו) דבאמת בהא פליגי לת"ק אין כאן רמאות דלטובה היא מתכוונת ולר' יוסי לגזול היא מכוונת דלא היא דאפי' אם אמרינן דלגזול היא מכוונת ס"ל לת"ק דצריך לעשר מה שנותן לפונדקית דחיישינן לאחרים ורבי יוסי לא חייש להא דס"ל מה שהיא מחלפת היא אוכלת ובהא הוא דפליגי והתם דקאמר דמוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא קרירא כפי' הר' מנחם בתוס' היא דבתמיה היא בר בי רב וכו' ואני טרחתי בשבילו אבל גבי שכנתו אין לחוש לחילוף בשביל כך דדרך שכנים שטורחים זה בשביל זה וסוגיא דהכא מסתייעא להאי פירושא והשתא שתי הסוגיות דהכא ודהתם עולין בקנה אחד והני תרתי פיסקי דהרמב"ם ג"כ עולין יפה דבפ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי פסק כרשב"ג בהלכה ז' דדוקא בשנת השמטה מציינין ובדינא דפונדקית כת"ק בפי"א בהל' י"ב וזהו דכתב שם מעשר את שהוא נותן לה כדי שלא יהיה תקלה לאחרים. כלומר דאי משום דידה ודאי אין אנו אחראין לרמאין אלא משום דפונדקית היא צריך שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן שלא יביא מכשול לאחרים וזה נלמד מהכא ומסוגיא דהתם וכדאמרן: