בראשונה אבל עכשיו מותר מפני הכשפים. והכא מסיק נמי בבבלי עירובין (דף סד) ועיין בפ"ק דע"ז בהלכה ט' ד"ה והתני מעשה בר"ג וכו' שתירצתי לקושית התוס' שם והיא קושית הש"ס דהכא דפריך התם והאיך נתן ר"ג למבגאי הכתיב לא תחנם. שלח לי ר' יוסי בריבי אתרוג וכו' התוס' בפ"ד דע"ז (דף נח ע"ב) וכן בפ"ק דחולין (דף ו) הביאו לזה ופירשו כמה שהבאתי בפנים וכן הר"ש ז"ל בפ"ב דמכילתין והקשו בע"ז שם דהתנן בתוספתא דטהרות אתרוגים אין מזלפין עליהן מים ותירצו דהכא בחג איירי ומרביצין משום הדר ומחמת זה הוקשה להם וא"כ מאי קאמר ויעשר ממנו עליו והאיך יוצא י"ח בחסר ותירצו דבחולו של מועד איירי כדאמרינן ר' חנינא מטביל ונפק ביה ויש לומר דמשום האי דתוספתא דטהרות ל"צ לדחוק כ"כ דהתם קאמר אין מזלפין עליהן מים לכתתילה משום דיד הכל ממשמשין בהם וכאן אירע שזילפו עליו מים ולכן שלח לו זה בא בידי לומר שיודע שלא נטמא אף שזילפו עליו מים כמו שבארתי בפנים בתוס' ביאור על דבריהם ולעולם בשאר ימות השנה איירי ודע דבתוספתא דמכילתין קודם המעשה ששלח ר' יוסי בריבי אתרוג לרשב"ג גרסי' המשלח בין לע"ה ובין לחבר צריך לעשר רשב"ג אומר לע"ה צריך לעשר לחבר צריך להודיע וזה בודאי כדאיירי האי ברייתא ואם כן הלכה כת"ק ומשמע הא בדמאי כ"ע ל"פ דמשלח לחבר דהוא מסתמא לא יאכל עד שיתקננו דמאי אלא דבודאי ס"ל לת"ק שאין החבר המשלח יוציא מידו ודאי טבל עד שיעשר ומזה למד הרמב"ם לומר בריש פי"א ממעשר דאסור למכור ולשלוח לע"ה דמאי אבל לת"ח מוכרין ומשלחין אותו שאין ת"ח אוכל עד שיעשר או עד שיודיעו אדם נאמן שזה מעושר ובודאי הוא דאסור אף לת"ח מטעמא דאמרן כדכתב הוא ז"ל בפ"ו ממעשר בהל' ו' ועיין בפ' דלעיל בהלכה ד' ד"ה הכא את אמר מה שקשה מזה על פי' הר"ש שם וכן נלמד מהאי עובדא כדקאמר הש"ס שאילו היה לו אתרוג אחר היה מעשר דלא הוה עבר עובדא דכוותיה וחכמים חולקין עליו. ובענין מה שמפלפלין התוס' שם ממעשרו' בחוץ לארץ עיין לעיל בפרק ב' הלכה א' ד"ה רבי התיר בית שאן מה שנתבאר לדעת הרמב"ם מזה.