אלו דברים מתעשרין דמאי בכ"מ. הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב בכל מקום אחד שיהיו בא"י או בח"ל. ודקדק התוי"ט על זה דהא פירות א"י שיצאו לח"ל פטורין מתרומות ומעשרות אפי' מדבריהם כדמשמע מדבריו שכתב בפ"א מהל' תרומות בהלכה כ"ב שלא כתב שם חייבים מדבריהם אלא אם יצאו לסוריא. ובחיבורו בפי"ג מהל' מעשר בהלכה ד' כתב בזה פירות שידוע שהן מפירות הארץ שהחזיקו בה עולי בבל אע"פ שהן נמצאות בסוריא ואצ"ל בארץ שהחזיקו בה עולי מצרים בלבד הרי אלו חייבין בדמאי. ויש ליישב גם דבריו שבפי' המשנה דמה שכתב בחו"ל היינו הארצות הסמוכים לא"י כמו ארץ שנער וכיוצא בה כמ"ש בריש הל' תרומות ונביאים התקינו שיהו נוהגות אפי' בארץ שנער שהיא סמוכה לא"י וכו' וחכמים הראשונים התקינו שיהו נוהגות אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב וכו' וכן כתב עוד שם בהלכה ו' נמצא כל העולם כולו לענין מצוות התלוין בארץ נחלקת לג' מחלוקות א"י וסוריא וח"ל וא"י נחלקת לשנים וח"ל נחלקת לשנים וכו' והשתא צ"ל דמ"ש שם בהלכה כב בענין פירות הארץ שיצאו וכן מ"ש בי"ג מהל' מעשר סוריא וכו' לאו דוקא הוא ועל כרחך לומר כן שהרי אפי' פירות ארץ שנער עצמה וכיוצא בה חייבין מד"ס ומהיכי תיתי לומר שפירות שיצאו מא"י לשם שיהיו פטורין אף מדבריהם אלא דנראה לומר דהא דנקט סוריא וארץ שהחזיקו עולי מצרים משום שיש מקומות שם שב"ד שאחריהן נמנו עליהן והתירום כגון בית שאן ואשקלון כמו שהביא הוא ז"ל בהל' תרומות שם בהל' ה' ולפיכך קאמר באלו פירות הידועין שהן מפירות הארץ גזרו עליהם דמאי אף באלו המקומות שהתירום אח"כ ולעולם ח"ל הסמוכה כמו ארץ שנער וכיוצא בה ג"כ בכלל דין זה וכן המה בכלל מה שנזכר בהלכה כב דפ"א מתרומות. ויתבאר עוד מדין הנזכר במ"ש שם וכן פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה וכו' לקמן ברפ"ב דחלה בס"ד: