אמר ר' יונה אוף אנן תנינן תרתיהון וכו'. כדפרישית דבהאי שינויא דתשני להני תרתי מתני' מיתרצא נמי הני תרתי מילין דר' חייא רובא והך שינויא נלמד מהאי כללא דאמר אביי בריש נדה דף ז' דכל שודאו מטמא לתולין בהא הוא דגזרו על ספקו בחולין הטבולין לחלה וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' בכורים בהל' י' בדין זה אבל בעלמא נקטינן דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו לענין טומאה אלא כחולין גרידא חשיבי וכמו שנתבאר בסוף פ' דלעיל. והר"ב שכתב כאן בסתימות דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו לא הי' לו לכתוב כן. ומה שהביא הכ"מ כאן בשם הר"י קורקם לעשות ט"ס בדברי הרמב"ם במ"ש גזרו על ספקו בחולין הטבולין לחלה שלא יטמאו אותן והגיה שצ"ל שיטמאו אותן ע"ש ואין כאן הכרח להגיה כלל אלא דה"ק שלא יטמאו אותן בידים בטומאה ודאית אלא צריך שיגמרנו בטהרה ובמה שכתב א"א שתהי' זו כוונתו מכח הסוגיא דפ"ק דנדה גם משם אין הכרח לפירושו ואין להאריך כי מבואר הוא כוונת דברי הרמב"ם לפי הנלמד מהאי סוגיא בענין האי כלל הנזכר: