בגין דאית בעייא למיעבד אצוותי אטרי וכו'. הראב"ד הביא לזה בבכורים שם בהלכה י"ט להשיג על מ"ש הרמב"ם שם דדוקא בנחתום אמרו העושה עיסה לחלק חייבת בחלה אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה והקשה דהרי הכא אמר לו אביו דר' מנא אסור שמא תימלך לעשות עיסה וכו' ולדעת הרמב"ם פשוט הוא זה דמכאן ליכא לא סייעתא ולא תיובתא להא דפליגי ר"י ור"ל לקמן על מתניתין דנחתום דהכא דעתה היתה לעשותה אטרי והיא סופגנין ולפיכך הוא דאסר לה שמא תמלך להשלימה לעיסה גמורה כדדייקינן ממתני' דהכא דדוקא תחילתה וסופה סופגנין פטורה אלא דבתחילה צריך להבין מאי ס"ד דר' מנא שרצה להתיר ודעתיה דאביו דאסר ומתוך כך נבין דעת הראב"ד שרצה להשיג מהאי עובדא אע"ג דלכאורה אין שייכות ענין זה לזה. וזה דר' מנא בא לדייק מהסיפא דמתני' תחלתה וכו' תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת ומשמע ליה דוקא שעשתה סופה עיסה לפנינו הא לאו הכי פטורה בתחלתה ולא חיישינן לאימלוכי ושמא תשלימה ותעשינה עיסה ואביו שאסר משום דאדמדייקת מסיפא לקולא דייק לה מרישא לחומרא תחלתה סופגנין וסופה סופגנין הוא דפטורה מן החלה הא בעשתה בתחילה סופגנין אכתי לא מיפטרא דחיישינן לאימלוכי והשתא דעת הראב"ד לומר דכי היכי דדייקינן בענין דינא דמתניתין דהכא לחומר' לענין חיוב חלה ה"נ דייקינן ממתניתין דנחתום דלקמן לחומרא וזהו שסיים בהשגה וממתניתין גופה איכא למישמע וכו' דאע"ג דר' יוחנן הוא דאמר פטורה משום דדייק ליה רישא דנחתום דוקא הא ר"ל פליג עליה דס"ל דרישא לאו דוקא וסיפא חמש נשים דוקא וכו' וכדשמעינן ממעשה דהאי איתתא דדייקינן לחומרא דבכל אשה נמי חיישינן לאימלוכי וא"כ ה"ה נמי בגוונא דהתם דכל אשה שהיא עושה עיסה לחלק תהא חייבת דחיישינן לאימלוכי שהיא לא תחלקה דהא שמעינן דבכל כה"ג דייקינן לחומרא לענין חיוב חלה זהו דעת הראב"ד אבל לדעת הרמב"ם אין מכאן ראיה לדחויי מילתיה דר' יוחנן חדא דהא הלכתא כוותיה לגבי ר"ל ומהאי עובדא אין ראיה דהא כדאיתא והא כדאיתא ועוד דמההוא דריש פ"ד דמעשרות מוכחא דקי"ל כרבי יוחנן וכמו שזכרתי מזה לעיל בפ"ה ממעשרות גבי האי סוגיא דלקמן הממרח כריו של חבירו וכו' כדפרישית שם וע' גם במקומות המצוינין שמה ותמצא מבואר כדעת הרמב"ם: