חמשה דברים חייבין בחלה. הא דלא קתני חמשה מינין מפרש בגמרא משום דאתיא נמי כרבנן דאמרי השיפון מין כוסמין ושבולת שועל מין שעורין וא"כ יש בהן שני דברים ממין אחד ושני דברים מין אחד ושלשה מינין הם ולמאי דמסקינן מההיא דריש פ"ד דהכוסמין הן מין חיטין ואף מין שעורין וא"כ אין כאן חלוקין במינן ואנן תנינן בריש כלאים החטין והזונין אינן כלאים והשעורין ושבולת שועל אינן כלאים וכן הכוסמין והשיפון אינן כלאים כדמפרש התם דזוגי זוגי קתני וצ"ל דהא דקאמר בגמרא הכא שלשה מינין הם אההיא דריש כלאים סמיך והאי דלקמן ריש פ"ד לענין צירוף הוא דמיתניא דהחטין מצטרפין עם הכוסמין בלבד בנשוך והשעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטין ושאר המינין הרי הן כמין אחד לענין צירוף כגון כוסמין ושעורין ושבולת שועל ושיפון הן מצטרפות זע"ז וכל זה הוא בנשוך שאם עשה עיסה מכל א' וא' והן נוגעות ונושכות זו בזו כדפרישית בפנים ועיין בדבור דלקמן:
ומצטרפין זע"ז. בגמרא פריך והא תנינן לקמן בפ"ד החטין אין מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין וכו' ומשני דהתם בנשוך וכאן במתני' בבלול דבכה"ג כל המינין מצטרפין זע"ז לשיעור עיסת חלה וכדפרישית בפנים וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' בכורים בהל' ג' וכיצד מצטרפות וכו' עיסת החטים שנגעה בעיסת הכוסמין מצטרפות וכו' ומסיים בהל' ד' בד"א בעיסה שנגעה בעיסה אחרת אבל הבולל קמח מחמשת המינין ועושה עיסה אחת מהן הרי חמשתן מצטרפות לשיעור עיסת חלה וזה נלמד מדברי הש"ס שזכרתי לעיל דמשני ר' יוחנן כאן בנשוך כאן בבלול והכ"מ כתב שם דפסק כר"י בן נורי דפ"ד בהל' ב' ופי' שם לההיא דלקמן שם מהו שיירתא וכו' בדוחק גדול לדעת הרמב"ם ע"ש מזה מפני שראה שהרמב"ם בפי' המשנה כתב בפ"ד והלכה כר"י בן נורי וכל זה ללא צורך הוא אלא דהעיקר הוא לפרש לדעתו ז"ל בחבורו שחזר בו מפירושו ופיסקי' כהת"ק דהתם הוא דאזיל ובהא פליגי התם דלהח"ק החטין אינן מצטרפות בנשוך אלא עם הכוסמין בלבד דזהו מין היותר קרוב להחטין והשעורין מצטרפות עם הכל והיינו עם הכוסמין והשבולת שועל והשיפון חוץ מן החטין שאין השעורין מצטרפות עמהן וכן אין השיפון ושבולת השועל מצטרפות עם החטים ועל זה הוא דפליג ריב"נ וקאמר דשאר המינים מצטרפין זע"ז וכלומר דמכיון שכן אף אלו שהן מין השעורין מצטרפין הן עם החטין מלבד השעורים והחטים בעצמן שאין מצטרפין אף לר"י בן נורי וא"כ אזיל פיסקיה דהרמב"ם כהת"ק דפ" ובהא דפסק דהשיפון הן ג"כ ממין כוסמין לענין צירוף בנשוך גם זה כדברי הת"ק הוא והכי מוכח בהדיא בגמרא דמנחות דף ע' דגריס שם תנא כוסמין מין חיטין וכו' וכדכתבו התוס' שם אחר שהביאו להאי דהכא דמשני תמן בנשוך כאן בבלול סיימו והא דקתני התם השעורין מצטרפין עם הכל משמע דמצטרפין עם הכוסמין והכא קתני כוסמין מין חטין משמע אבל מין שעורין לא לק"מ דה"ק כוסמין אף מין חטין שבולת שועל ושיפון מין שעורין דוקא ור"ל בזה שכתבו ושיפון מין שעורין דוקא היינו לאפוקי שאינן ממין חטין וא"כ השיפון וש"ש אינן מצטרפין עם החטין אבל ע"כ לומר דהשיפון מצטרפין עם הכוסמי' ג"כ דהרי הכוסמין אף מין שעורין הן וכן השבולת שועל והשיפון מין שעורין דאל"כ אכתי קשיא הא דקתני השעורין מצטרפין עם הכל אלא ודאי אם מצטרפין עם הכוסמין ועם השיפון א"כ ממילא שיפון וכוסמין ג"כ מצטרפין וזה פשוט. ובענין האי מתני' דפ"ד ובהסוגיא מהו שיירתא וכו' נפרש שם במקומו בס"ד:
ואסורין בחדש וכו'. כגי' אשר לפנינו כאן כך הגי' במנחות שם. ובגמרא הכא תרי תנאי פליגי בגי' הנוסחא כדגריס בהסוגיא אית תניי תני מלפני הפסח ואית תניי תני מלפני העומר מ"ד מלפני הפסח וכו' וכדפרישית שם. וכדי שלא להאריך נבאר מה דמצינו נ"מ עודבין הני תרי נוסחות ומזה יתבאר לך המקור וטעמיה דהרמב"ם במה שהכריע לפסוק כהאי דחזקיה דהכא ובכל מה שפסק בענין החדש ובענין הקצירה לפני העומר. דבגמרא דמנחות דף ס"ח על המתני' משקרב העומר הותר החדש מיד וכו' גריס רב ושמואל דאמרי תרווייהו בזמן שבה"מ קיים עומר מתיר בזמן שאין בה"מ קיים האיר המזרח מתיר מ"ט תרי קראי כתיבי וכו' וזהו לכאורה כהאי דחזקיה דהכא בהסוגיא בשעת הקרבן הקרבן מתיר שלא בשעת הקרבן היום מתיר וההיא דר' יוחנן דהכא דקאמר בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן היום מתיר זהו כדגריס התם ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו אפי' בזמן המקדש האיר המזרח מתיר וכתוב דעד הביאכם הוא למצוה וע' בתוס' שם דדייקו דמשמע דאיכא עשה דאורייתא וכו' והקשו על זה ולמאי דקאמר הכא בהאי דר' יוחנן לק"מ דאפי' למ"ד אליבא דר' יוחנן איסורו ד"ת אין כאן עשה אלא איסורא ולמצוה בעלמא וא"כ מקשה התם שפיר ומשום מצוה בעלמא ליקום ולגזור ושאני ההיא דביצה דאיכא משום הכנה דאורייתא דעשה איכא ועוד דאיכא למימר למצוה בעלמא ואפי' איסור מן התורה ליכא אלא כהאי מ"ד הכא אליבא דר' יוחנן דאין איסורו אלא מדבריהם ומתורץ בזה גם להקושיא הב' שהקשו אליבא דר"ל מההיא דפ"ק ע"ש ולא נאריך בזה וה"נ שמעינן לה מסוגיא דהכא דקאמר למ"ד איסורן מן התורה ניחא הא דהתקין ריב"ז ולמ"ד מדבריהם הוא דקשיא ויש תקנה אחר תקנה וזהו כהקושיא דהתם משום מצוה ליקום וליגזור אלמא דלא פריך אלא אי אמרינן דלמצוה בעלמא ולכתחלה הוא דכתיבא ואף איסור' ליכא מדאורייתא מיהו כל הא דאמר התם בהאי שקלא וטריא אליבא דר"י ור"ל היא. ולבתר הכי קאמר רב נחמן בר יצחק ריב"ז בשיטת ר' יהודה אמרה דאמר מן התורה אסור וכו' ומאי התקין דרש והתקין והאי דר"נ בר יצחק למסקנא הוא דאיתמר והכי מוכח בהסוגיא דפ' בתרא דר"ה ודפ"ג דסוכה דהאי דקאמר מעיקרא משום גזירה מהרה יבנה וכו' כדקאמר במנחות איפרך התם דאיבני אימת וכו' ובשינויי דחיקי משני אבל לא קאי והמסקנא כר"נ בר יצחק דריב"ז סבר לה כדר' יהודה דבזמן הזה כל יום י"ו אסור דקרא דעד עצם היום הזה על זמן הזה הוא דכתיב ועד ועד בכלל וכ"פ הרמב"ם בריש פ"י מהל' מ"א בענין איסור חדש וכל זה מבואר הוא ולא אתינן להא הכא אלא לבאר דהאי דחזקיה דהכא ממש כהאי דר"נ בר יצחק דהתם והיינו להמסקנא בהסוגיא דקאמר ר' יונה איתותבת קומי ר' ירמיה ואמר אין יסבור ר' חזקיה כר' יהודה וכו' וכלשון הב' שפירשתי בפנים שהוא העיקר דחזקי' מפרש לההיא דריב"ז כר' יהודה והכי ס"ל נמי לדינא דשלא בשעת הקרבן דקאמר היום מתיר לאו כשהאיר המזרח אלא כל היום כולו אסור והיום הוא מתיר אח"כ דעד ועד בכלל והשתא דאתינן להכי א"כ לחזקיה ולסייעתיה לא גרסינן במתני' ואסורין בחדש מלפני הפסח אלא דגרסינן מלפני העומר וכדקאמר הכא בהדיא מאן דאמר מלפני העומר מסייע לחזקיה ולהך תנא פשוט הוא דהכי גריס במתני' ואסורין בחדש ומלקצור לפני העומר דזה אינו צריך לפנים דלא מיתני אלא בחדא בבא והקצירה היא מתרת הקצירה דכוותה והקרבה היא מתרת את החדש וזהו דקאמר הכא בהסוגיא להאי מ"ד דמפרש גם בהשרשה דמלפני העומר דקתני היינו מלפני קצירת העומר משום דהבאה מתרת להבאה והקצירה לקצירה וכדפרישית בפנים מהו הבאה דקאמר וה"ה נמי לענין איסור חדש דלכ"ע לכל הני דאמרן והיינו לחזקיה ולסייעתיה בזמן המקדש הבאת העומר היא מתרת את החדש דעד הביאכם כתיב והקצירה היא שמתרת את הקצירה כל חדא וחדא למאי דשייכא כדקאמר בהדיא להאי מ"ד. והשתא דאתינא להכי ממילא יתבאר לך כל הני פיסקיה דהרמב"ם בהאי ענינא דמתני' דבפ"ז מהל' תמידין ומוספין כת' בהל' י"ג אסור לקצור בא"י מין מחמשת המינין קודם לקצירת העומר וכו' וכ' הכ"מ יש לתמוה דבגמרא משמע דקודם הבאת העומר קאמר ולפי מה שבארנו אזדא לה התמיה דהא בגמרא דמנחות דף ע' גריס על המתניתי' ולקצור לפני העומר מאי קודם לעומר ר' יונה אמר קודם קצירת העומר ר' יוסי בר זבדא אמר קודם להבאת העומר ופריך מדתנן אסורין בחדש לפני הפסח וכו' ולמ"ד קודם לקצירת העומר ליערבינהו וליתנינהו אסורין בחדש ולקצור לפני הפסח אלא אי איתמר אסיפא איתמר אם השרישו וכו' ועיין בתוס' שם דגרסי גי' אחרת במאי קודם וכו' והתוי"ט כתב כאן דלפי גי' רש"י דכתב מאי קודם לעומר דקתני במתני' ואסורין בחדש מלפני העומר וכו' יש לתמוה על הכ"מ דהא לא פליגי אלא בחדש אבל בקצירה ודאי כ"ע סברי קודם קצירה והכי דייק מתני' לפני הפסח וכו' ולא מדרך הזה יתיישבו דברי הרמב"ם דאי גרסי' במתני' תרי בבי סוף סוף קשיא ליערבינהו וליתנינהו לכל הפירושים והנכון בענין הקושיא להאי מ"ד ולמאי שזכרנו כל עיקר הקושיא להאי מ"ד מגי' המתני' שלפנינו דמתני בתרי בבי ואסורין בחדש מלפני הפסח וכו' או איפכא אבל להך תנא דתני הכא גבי חדש מלפני העומר ודאי הוא דלא תני להו אלא בחד בבא ואסורין בחדש ומלקצור לפני העומר וכמבואר לעיל דלא מסתייה דל"ק מידי להאי מ"ד אלא דמוכח כוותיה וכדקאמר הכא בהדיא בהסוגיא דלהאי מ"ד דקאמר קודם לקצירה מסייע ליה מילתא דכהנא דדריש מקרא ומסייע ליה הך ברייתא דהמנכש בי"ג וכו' ואף דאידך בעי למידחי הך סייעתא מברייתא דהמנכש מ"מ הך סייעתא מדרב כהנא בדוכתה קאי ומכיון שבארנו לעיל דהך גי' במתני' ואסורין בחדש ומלקצור לפני העומר עיקרית היא דמסייע לחזקיה וסייעתיה דסבירא להו הכי וכדמוכח ג"כ האי מסקנא באיסור חדש מהש"ס הבבלי ממילא מיפשט פשיטא לן דהגי' דחזקיה במתני' היא עיקרית והא בהא תליא והשתא סמיך הרמב"ם בכל פיסקיו הן באיסור חדש בזה"ז דמדאורייתא כל יום י"ו אסור על מסקנת הסוגיא דהתם ודהכא והן במ"ש בהלכות תמידין ומוספין שם בענין איסור קצירה ובמ"ש ג"כ אח"כ בהל' י"ד תבואה שהשרישה וכו' זה הכל כהאי מ"ד קודם לקצירה וכדמוכרח כל זה מהסוגיא וקושיא דהתם להאי מ"ד דתני במתני' כגי' שלפנינו אבל גי' דחזקיה היא עיקרית כמו שנתבאר דאזלי גם לפי מסקנא דהתם בענין איסור חדש ואין צריך להאריך יותר דממילא מובן הכל ונלמד דבר מדבר הוא: