וגידוליהן אסורין וכו' אף לזרים ולבהמה. התי"ט מביא כאן לדברי התוס' פ' כל שעה דף לד דרצו לפרש לזרים היינו נכרים וזה אחד מן הדוחקים הגדולים ויש עוד לתמוה על מה שסיימו שם על זה וכן משמע בירושלמי ולא נמצא לא רמז מועט לדוחק פירוש הזה וכמדומה שמאיזה תלמיד טועה הוא והמהרש"א בפסחים שם הביא דברי הר"ש שכתב בעצמו ע"ז ולא כיווננו יפה וכו' והביא שם איזה פי' אחר בשמו ע"ש וכל זה אינו כלום ומה שכתב התי"ט בזה דנראה לו דלאו קושיא היא דהא מאי דתני אף לזרים נפרש אע"פ שנשאר אסור ונימא דתיהוי כגדולי תרומה שאסורים לזרים ולא לדברים אחרים וכו' וגם לפי' הזה אין אנו צריכין אלא דה"פ אע"פ שאסורין לזרים לא תימא דהוו כדבר שאין לו מתירין וליבטל להכי קאמר דאפ"ה אוסרין גם הגדולין את תערובתן משום דירושלים עשו אותה כדבר שיש לו מתירין כדקאמר בגמרא לפי שעכ"פ יכול הוא לאכול הכל שם בקדושתן וכדפרישית בפנים וכך הם דברי הרמב"ם בפירושו וכן בחבורו בבי"ד מבכורים בהלכה ט"ו ואע"פ שהבכורים אסורין לזרים אף בירושלי' הרי הן אוסרין בכל שהן ואפי' זרע הביכורים אחר שנכנסו לירושלים הרי הגדולין אסורין ואוסרין בכל שהן אם נתערבו בירושלים ואתי שפיר לפ"ז מאי דקאמר התנא מה שאין כן בתרומה דאלו תרומה אע"פ שהגדולין תרומה הן מ"מ לענין תערובתן אינן נחשבין כתרומה ולומר דצריכין אחד ומאה כתרומה עצמה אלא שבטילין הן ואפי' רוב א"צ שהרי הן כחולין לכל דבר וכדפרישית בפנים: