לא סוף דבר חדשים וכו'. התוס' בדף נ"ט ד"ה ור' יוחנן אמר וכו' הביאו לזה וכתבו על הא דקאמר ניתן לו אומר הטוב והמטיב וצ"ע בגמרא שלנו דלא אשכחן הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחרינא בהדיה וכתב הרא"ש ז"ל על זה ולי נראה דה"נ איכא אחרינא בהדיה המטיב להנותן אם המקבל עני שזכהו השם וחננו ממון לעשות צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שמקבל מתנתו. וטעמו ופירושו מוכרח הוא דכך ס"ל להש"ס הזה דאל"כ מה בין קנה לבין ניתן לו במתנה אלא ודאי משום דבמתנה איכא טובת תרווייהו וכתב הב"י בסי' רכ"ג דמשמע דתלמודא דידן לא חש למיתני הכי משום דבכלל מאי דאגמרן דאי איכא אחרינא מברך הטוב והמטיב היא וזה הטעם יספיק להרי"ף והרמב"ם שלא כתבו הירושלמי הזה ואכתי אינו מספיק למה שהשמיטו מלהשמיענו דהנאה בכלל טובה היא דנהי דאם מקבל עני מיקריא טובה שמזכהו למצות צדקה אבל אם הוא עשיר לא מיקריא אלא הנאה כדאמרינן פ"ק דקידושין דף ז' באדם חשוב בההיא הנאה דמקבל ממנה מתנה גמרה ומקניא נפשה ולא אמרו בההיא טובה ואדרבה היה נראה מדלא הביאו הרי"ף והרמב"ם לזה משמע דס"ל דהנאה לאו טובה מיקריא לענין ברכה וכיון דלא שייכא אלא בעני כדאמרן לא פסיקא להו לשנות האי דינא דהכא ועוד נראה דלולי דברי הרא"ש ז"ל יש לומר דלא מיירי נמי הכא אלא במקבל עני דביה שייכא נמי טובה להנותן ודעת הרשב"א ז"ל דאין הש"ס דילן סובר כן כדהכא וכ"כ בשם הראב"ד ז"ל: