שלשה שאכלו כאחת. הכא איתמר אין רשאין לחלק וכו' פירשתי בפנים לפי פירוש התוס' בריש פרקין ולפי' הגי' הכתובה כאן לפנינו וכך היא גי' הרשב"א והר' יונה והרא"ש ז"ל אלא דלפי מה שפירשו הם ז"ל אינו עולה כלל כפי' התוס' לא באוקמתא דהני תרתי מתני' ולא בעיקר הפי' וכן מה שנמצא בהתוס' שלפנינו וחד אמר אכלו כזית זהו בתחלה נתנו דעתם לאכול זהו בסוף ולא ביארו להאי מ"ד כלום אלא דזה נראה שהוא ט"ס בדבריהם וצ"ל כמו שהוא כתוב כאן להאי מ"ד גמרו אכילתן זהו בסוף וכמו שהעתיקו כל הגדולים הנזכרים כאן ואין כאן מקום לומר דגי' אחרת היתה לבעלי התוס' ולא כפי כל הגי' האלו שהביאו הגדולים ז"ל לפי פירושם דהרי מבואר הוא דלפי' התוס' וכפי מה שבארתי דבריהם בפנים דדעתם לפרש דמתני' דהכא דייקא שחייבין לזמן לעולם ואין רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה ומתני' דלקמן דייקא שאינן רשאין ליחלק היינו דוקא אם כבר גמרו סעודתן יחד אבל קודם שגמרו רשאי האחד לגמור סעודתו ולברך קודם חביריו ואינו מחויב להמתין עליהן. וזהו הפך מדעת הגדולים ז"ל לפי פירושם וכמו שיתבאר לפנינו. והשתא לפי' התוס' מאי האי דסיימו לאידך מ"ד אכלו כזית זהו בתחלה נתנו דעתם לאכול זהו בסוף הא לפי דבריהם מתני' דהכא איירי בתחלה וכמו שביארו לזה בהדיא דלמ"ד קמא נתנו דעתם לאכול ביחד זהו בתחלה ואז ודאי חובת זימון עליהם. והיינו מתני' דהכא לפי פירושם בהקושי' דהש"ס פריך דהני מתני' סתרן אהדדי ולא כדפריך בש"ס דילן תנינא חדא זימנא: