אלא בגין שמע וכו'. כדפרישיח ונוסחת הרשב"א ז"ל בהעתקתו לזה בגין דשמע דתני וכו' ואין נפקא מינה בזה וכבר בארתי בפנים מהתוספתא הי ר"מ דתני לה ר"ח משמיה:
לפום כן צריך למימרא וכו'. קשיא לן דאכתי מאי צריך למימר דהא הלכה כסתם ואי משום מחלוקת בברייתא הא אמרינן בפ' החולץ דף מ"ב ע"ב סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם ואי משום דהמחלוקת בצדה במתני' ודמיא לההיא מתני' דהחולץ וכן שאר כל הנשים לא יתארסו וכו' דאמרי' התם דאין הלכה כסתם משום דהויא סתם ואח"כ מחלוקת א"כ קשה למה באמת פסק רב כהאי סתמא דהכא ולא אשכחן דרב פליג על הני כללי ועוד דאההיא דהחולץ גופה קשיא דהא אשכחן דסתם ומחלוקת בצדה קרי לה סתמא כההיא סתמא דמתני' מחתכין את הדלועין וכו' ור' יהודה פליג אנבילה ואפ"ה קרי ליה סתמא כדאמרי' ריש מס' י"ט גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש וכו' איברא דאשכחן בכמה דוכתי בהש"ס דמחלוקת בצדה לא קרי לה סתמא כההיא דריש המניח נשברה כדו וכו' ר' יהודה אומר במתכוין חייב וכו' ופסקו הפוסקים הלכה כר' יהודה משום דבברייתא קאמר ר"מ להאי רישא וכן בכמה מקומות בש"ס דלפעמים משמע הכי ולפעמים משמע הכי ומצאתי תירוץ לזה בתשובת הרשב"א ז"ל סי' קי"ד שנשאל על ענין זה והשיב וז"ל מה שעלה בדעתך שכל סתם ומחלוקת בצדו הלכה כמחלוקת ולא כאותו סתם זה אינו ובההיא דהחולץ לא אמרו הוה ליה סתם ואח"כ מחלוקת הלכה כמחלוקת אלא אין הלכה כסתם אמרו ונ"מ להיכא דמסתבר טעמא כמחלוקת שבצדו יכלינן למימר דאין הלכה כאותו סתם וכדאיתא בנדה פ' המפלת וכן בפ' בא סימן וטעמא משום דכל סתם שיש מחלוקת בצדו אינו סתם גמור אלא אותו סתם ומחלוקותו דיחיד ורבים הלכה כרבים ופעמים הלכה כיחיד היכא דמסתבר טעמיה וההיא דפ' החולץ לפי שהקשינו לר' יוחנן דפסק התם דלא כסתמא דמתני' דכל הנשים לא יתארסו אלא כר' יהודה (זהו כגי' התוס' שם) דפליג עלה ואמרינן והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה מש"ה אמרי' מאן דרמי לא חש לקמחייה דהאי לא סתם גמור הוא דנרמי אכלליה דר' יוחנן מהא דעד כאן לא אמר ר' יוחנן אלא בסתם גמור שאין מחלוקת בצדו אבל כל היכא דאיכא מחלוקת בצדו אין אומרין בכי הא הלכה כסתם אלא הוה ליה כמחלוקת יחיד אצל רבים ונ"מ להיכא דמסתבר טעמא דמחלוקת כדאמרן עכ"ל ומתורתו למדנו ישוב לכמה דוכתי בהש"ס ומילתא דרב דהכא נמי ניחא דאי לאו דאשמעינן הלכה הוה אמינא אין הלכה כסתמא משום דמחלוקת בצדה קמ"ל דהכא מסתברא טעמא דסתמא וכן בש"ס דילן פסקו הלכה כר' יהודה דאיהו ס"ל ג"כ כהאי סתמא דהכא ובתר כן קאמר א"ר טבי א"ר יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל ואע"ג דכבר אפסיקא הלכתא כר' יהודה בדינא דרישא ולא הוה צריך למינקט על הסיפא אלא הלכה כר' יוסי אלא ודאי הא קמ"ל דטעמא דפסקינן הלכה כסתמא דרישא ואף שהמחלוקת בצדה להכי קאמר משום דמסתבר טעמא דלהקל הוא והלכה בכולא מתני' להקל ולמדנו עוד מדבריו ז"ל דהכל הולך אחרי מקום דמסתבר טעמא וא"כ כמו בסתם ואח"כ מחלוקת אין חילוק אם הוא בצדו או לא בצדו דאין הלכה כסתם וגם אין הלכה כאותו מחלוקת אלא הולכין אחרי דמסתבר טעמיה כן נמי במחלוקת ואח"כ סתם דאמרו הלכה כסתם אין חילוק בין הסתם מיד ובצדו או לא וכדפירש"י ז"ל שם בהחולץ וכבר זכרתי מזה בחיבורי במס' ע"ז ובפ"ג דנדה והבאתי ראיה מההיא דהשוכר את הפועל גבי עכו"ם המעביר כדי יין וכו' דפסקינן הלכתא כרשב"ג משום דסתם לן תנא בסיפא כוותיה והרי הסתם בצדו וזה דלא ככלליה דכייל הר"ש מקינון ומביאו התי"ט דסתם בצדו אחרי המחלוקת אין הלכה כסתם והראיה שהביא מהאי תלמודא דפ' החולץ אינו ראיה כמו שבארתי שם ועיין שם סוף פ"ק דע"ז ובנדה שם ותמצא מבואר הכל בס"ד: