מאימתי קורין את שמע בערבין. כך היא הנוסחא האמיתית וכך היא גי' הרי"ף שנמשך בכל מקום אחר נוסחת הירושלמי שהיא נוסחא הראשונה כאשר קבלו מרבי וכך העתיק הרא"ש. ויש טעם לזה ובנו"ן פשוטה. וזהו אמרם תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך ולפיכך פתח בערבין ברישא וביאור דבר הזה אין כאן מקומו:
משעה שהכהנים נכנסין. בבבלי פריך לתני משעת צאת הכוכבים מלתא אגב אורחא קמ"ל וכו' כדתניא ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבתו וכו'. וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש והאי וטהר טהר יומא דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא. שיאור השמש ביום השמיני ויטהר איש עצמו בהבאת קרבנותיו ואחר יאכל. אמר רבה בר רב שילא א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר טהר יומא. זהו גי' רש"י ז"ל והתוס' והקשו על פירושו חדא דאם מיירי בזריחה הוה לי' למיכתב וזרח השמש ועוד דבסמוך קמיבעי ליה האי ובא השמש אי ביאת אורו הוא וכו' ופשיט מברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים תיפשוט ליה ממתני' העריב שמשו אוכל בתרומה ולפיכך פירשו דה"ק וממאי דהאי ובא השמש ביאת שמש הוא ממש ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים דילמא ביאת אורו הוא דהיינו תחלתה של שקיעת החמה והוא תחלת הכנסתו ברקיע ועדיין יש שהות ביום חמש מילין עד צאת הכוכבים ומאי וטהר טהר גברא וכו' עכ"ד. וכך הוא פירושו של בעל המאור והרשב"א ז"ל בכוונת עיקר הקושיא אלא שגירסתם הוא בהפך דגרסי כגי' הגאונים ז"ל וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר יומא כלומר שהוא שעת צאת הכוכבים דילמא ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר גברא כלומר שהוא טהור לאכול בתרומה משעת שקיעת החמה. ואמאי דאמרי' לעיל הא קמ"ל דכהנים אימת אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים קא מהדר וכלומר דהיא גופה קשיא מנא לך דלא אכלי עד צאת הכוכבים משום דקא דרשת ובא השמש ביאת אורו שנסתלק אורו לגמרי והיינו סוף השקיעה ומאי וטהר טהר יומא שנטהר היום לגמרי מהשמש דילמא ביאת שמשו הוא וזהו תחלת שקיעה ומאי וטהר טהר גברא כלומר שטבל והעריב עליו השמש והיינו דלא פשטוהו במערבא אלא מברייתא דקתני בהדיא סימן לדבר צאת הכוכבים עכ"ל. ונראה דנ"מ גדולה לדינא איכא בין פי' רש"י ז"ל ובין פי' הגאונים והתוס' וזה למאי דמשני רבה בר רב שילא א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר טהר יומא והשתא לפי' הגאונים והתוס' הורה לנו הכתוב דלא מיקרי הערב שמש אלא מסוף השקיעה ולא נטעה לומר דתחילת שקיעה עושה הערב שמש מדלא כתב ויטהר ואלו לפירש"י אכתי לא ידעינן דאיכא למימר דעד כאן לא שמעינן אלא דכפרתו של יום המחרת אינו מעכבתו מלאכול בתרומה מדלא כתיב ויטהר ומ"מ אכתי איכא לספוקי דילמא תחילת שקיעה הוא דעושה הערב שמש ולפ"ז אין הכהנים יכולין לטבול אחר תחלת שקיעה דהא מספקא לן שמא כבר הוא אחר הערב שמש אבל לפי' הגאונים והתוס' שפיר יכולין הן לטבול אפי' אחר תחילת שקיעה דלדידהו אכתי יממא הוי וסוף השקיעה הוא עושה להן הערב שמש כדמוכרח מהכתוב מדלא כתיב ויטהר. ויצטרך לנו ביאור זה לקמן אי"ה. ובהכי ניחא נמי הא דקאמר התם במערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו ובעו לה מיבעיא האי ובא השמש וכו' והדר פשטו להו מברייתא וכו'. דלכאורה איכא למידק מאי אשמעינן סוגיא דהש"ס בהא דקאמר במערבא לא שמיע להו ועוד מ"ט דבני מערבא דלא דרשי כדרבה בר רב שילא. ולמאי שנתבאר לפי שיטת הגאונים ופירושם ניחא נמי הא דאלו למאי דמסיק רבה בר רב שילא לפירושם א"כ שמעינן בהדיא מהכתוב דסוף השקיעה הוא דעושה הערב שמש ולא קודם ובאמת האי גופה ספוקי מספקא להו לבני מערבא אם זה נלמוד בהדיא מהכתוב שבתורה או לא ופלוגתא דתנאי היא לקמן בהאי תלמודא כמו שיתבאר והיינו דקאמר לא שמיע להו כלומר דלא סבירא להו למיפשט מהיכא דפשיט רבה בר רב שילא ודיוקא דיטהר לא משמע להו למידק הכי ומברייתא הוא דפשטוהו ואפ"ה איכא לספוקי בענינים הרבה מה הוא הערב שמש מן התורה דמהתם לא שמעינן בהדיא דסוף השקיעה דוקא הוא דעושה הערב שמש לכל מילי והך קרא דמייתי בברייתא זכר לדבר בעלמא הוא ועיין עוד לקמן מזה בד"ה תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום: