משילין פירות דרך הארובה בי"ט. הכא לא הועתק בהדיא אבל לא בשבת כמו שכתוב בנסחת המשנה שבבבלי ומוסכם הוא דדוקא בי"ט הוא דהתירו להאי דרישא. ובדין מכסין את הפירות וכו' כתב הרא"ש מתוך פירש"י משמע דמכסין את הפירות איירי בי"ט ויותר נראה כדברי ר"י דבשבת דקתני בסיפא קאי אהני תרי בבי דמדקתני ברישא בי"ט אבל לא בשבת ובסיפא קתני בשבת משמע דקאי אתרי בבי עכ"ל. והרמב"ם בפכ"ה מהל' שבת בהל' כ"ד לא כתב אלא סתם כלשון הסיפא דהמתני' נותנין כלי תחת הדלף וכו' ולא הזכיר מדין מכסין מפני הדלף ומשמע דדעתו כדעת רש"י וכ"כ המפרשים ולפי נסחא דהכא דלא גריס ברישא בהדיא אבל לא בשבת אלא דהתנא סמך עצמו אסתמא דמכלתין דבי"ט הוא דקיימינן ולא בשבת א"כ אין הכרח לדיוק הרא"ש כדעת הר"י דאיכא למימר מכסין וכו' מתפרש כהרישא דבי"ט הוא דאיירי ונותנין כלי וכו' בלחוד היא דהתירו אף בשבת אלא דהרא"ש סמך על נסחת הבבלי ודעת הרמב"ם ברוב המקומות לסמוך עצמו על נסחת המשנה דהכא לפי שהיא הראשונה שנשנית בא"י במקום אשר הוסדה ונסדרה. ובענין דבעינן דלף הראוי דווקא כ"כ הרמב"ם שם דאע"ג דהך אוקמתא לא איתמר התם אלא אליבא דר' יצחק דס"ל אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ואנן לא קיי"ל כוותיה והיא קושיית הטור על הרמב"ם בסוף סי' של"ח אלא שכבר תירצו המפרשים דאף לדידן צריך לאוקמתא זו משום הא דרב חסדא בפ' כירה דאסור לבטל כלי מהיכנו ואע"ג דהרמב"ם כתב שם טעמא אחרינא כמו שהבאתי בפנים ומשום שאין עושין גרף של רעי לכתחלה טעמיה שכ"כ משום סיום דבריו שכתב שם ואם נתן מותר לטלטלו במים המאוסין ואגב השמיענו לענין דיעבד שמותר להוציא גרף של רעי וממילא אין כאן ביטול כלי מהיכנו אם נתן בו מים המאוסין דהא מיהת מותר להוציאו והכ"מ שם תירץ בענין אחר וע"ש: