יום טוב שחל להיות ערב שבת\. כתיב את אשר תאפו אפו וכו'\. זהו כדקאמר התם ריש פרקין ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו וכו' אלא דלא מייתי התם דברי ר' יהושע דמכילתא ונ"מ לדינא איכא כדמפרש הכא דלר"א אופין על האפוי דווקא וכדגריס התם מכאן אמר ר"א אין אופין אלא על האפוי וכו' ולר' יהושע נמי אופין על המבושל וא"צ פת בעירובי תבשילין וכך הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בריש פ"ו מהל' י"ט כר' יהושע שכתב אם עשה תבשיל מבערב י"ט שיהא סומך עליו ומבשל ואופה בי"ט לשבת ה"ז מותר אלא שהתוס' דף י"ז בשם ר"ת כתבו דלאפיה צריך לערב גם בפת דהא קי"ל כר"א דאין אופין אלא על האפוי וכו' והר"י חולק עליו דהא ר' יהושע בירושלמי פליג עליה וקיי"ל כר' יהושע לגביה דר"א אלא דסיימו ומ"מ אומר ר"י לא מלאני לבי לעבור על דברי דודי וצריך שניהם פת ותבשיל וכן עמא דבר. ונראה לתרץ קושית הר"י על ר"ת דהא קיי"ל כר' יהושע לגבי ר"א והואיל ונהגו כדברי ר"ת טעמא בעי לכך אלא די"ל דהאי פלוגתא דתנאי מתברר לן מפלוגתא דאמוראי. דקאמר התם בריש פרקין מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו מ"ט אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת וכו' רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מי"ט לחול והשתא לרב אשי דס"ל דלכבוד י"ט הוא דתקנוהו מסתברא דצריך שניהן פת לאפיה ותבשיל לבישול ומטעמא דהרי אורח ארעא לאפות פת על כמה ימים ואין דרך לבשל תבשיל על ימים הרבה ואם לא יעשה אלא תבשיל בתקנתא דעירובי תבשילין לא יהא היכר אלא לענין בישול שלא יבשלו מי"ט לחול מק"ו שאין מבשלין מי"ט לשבת אבל באפיה אכתי יטעו מחמת שיראו שאין עושין שום תקנה באפיית הפת ויאמרו הואיל ודרך אפיה לאפות על איזה ימים לא אסרו חכמים כלל מי"ט לחול והיינו דנקט רב אשי בלישניה כדי שיאמרו אין אופין וכו' שהעיקר שחששו חכמים בשביל אפיה הוא שחששו לפי שמדרך לעשות כן מה שאין כן בבישול שלא חששו כל כך אלא דהואיל שצריך תקנה לאפיה עשו ג"כ תקנה לבישול וכדר"א וכדדריש התנא דברייתא מדכתיב את אשר תאפו אפו וכו' ש"מ לרמז שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר כדפירש"י ז"ל. אבל לרבא דס"ל דתקנתא משום כבוד השבת היא וכדרשת שמואל מזכור את יום השבת לקדשו איכא למימר דבחדא סגי שהרי כשבא לבשל בלחוד משום עירובי תבשילין כבר יזכור לשבת ומתוך כך יברור לו מנה יפה לשבת ולי"ט לפיכך אופין ומבשלין על המבושל וכר' יהושע ונמצינו למדין דרב אשי דהוא בתראה כר"א הוא דס"ל והיינו נמי דקאמר ר"ת קי"ל כר"א מדקא מייתי סתמא דגמרא כוותיה לעיל דקאמר ותנא מייתי לה מהכא ר"ל דדברי רב אשי נמשכין הן אחר האי תנא דברייתא וכר"א והרא"ש ז"ל כתב דהנ"מ בין אלו ב' הטעמים דלרבא צריך דווקא בערב י"ט כדי שיברור מנה יפה לשבת ולרב אשי יכול לערב אפי' קודם ערב י"ט וכו'. ולפי דרכנו איכא נ"מ ג"כ בעיקרא דדינא אם צריך נמי לפת כשרוצה לאפות מי"ט לשבת או שיכול לסמוך על התבשיל אף באפיה ותליא בהא דלעיל. אלא דלפ"ז היה צריך טעם לדברי הרמב"ם שהביא בריש פ"ו לטעמא דרב אשי שכתב ואיסור זה מד"ס כדי שלא יבא לבשל מי"ט לחול שק"ו הוא וכו' ואפ"ה לא הצריך אלא תבשיל בלבד וסומך עליו ומבשל ואופה בי"ט לשבת כדסיים שם וזהו כר' יהושע דהכא ומזה נראה שאין דעתו כדעת ר"ת ומה שביארנו בענין הנ"מ אינו אלא לפי דעת ר"ת וכדי להצילו מפי הר"י מהקושיא שהקשה עליו: