אין מוליכין חלה ומתנות לכהן וכו'. התוס' בדף י"ב ד"ה אין מוליכין וכו' פירשו דלאו דוקא מוליכין דה"ה אם יבא הכהן לביתו לא יתנם לו וכן משמע בירושלמי דדמאי פ"ד וכו'. והביאו הנוסחא שהיה לפניהם להא דהתם ילפינן הוא מההיא וההיא ילפינן מהוא וכו' ואותה של ירושלמי קרי היא וכו'. ובנוסחא שלפנינו כתיב שם הדא ילפינן מההיא. וההיא ילפינן מן הדא הדא ילפינן מההיא היא י"ט היא שבת וההיא ילפינן מן הדא בלמודין אבל בשאינן למודין לא. ופשוט הוא כאשר פירשתי שם דהדא מתני' דדמאי דאיירי בשבת ילפינן מההיא דביצה דה"ה בי"ט לא יטלם כדי ליתנם וההיא דביצה ילפינן מן הדא דדמאי דבלמודין לאכול אצלו אז הוא שמותרין לבא ולאכול כדקתני התם בהדיא אבל בשאינן למודים לא דאפי' אם יבא לאכול אצלו אסור וכדמפרש התם טעמא לא סלק על בר נש מיכול פיסחיה בביתיה דחבריה כלומר לא תעלה על דעתיה דבר נש לאכול חתיכת מאכלו שיש לו בביתא דחברא ויאמרו הרואין שזה תרם אותה בי"ט או בשבת ולפיכך אוכל את חלקו בביתו הלכך לא התירו אלא בלמודין לאכול אצלו ומיהו כל זה דוקא לנוסחא דמתני' דהכא דבחלה ומתנות הוא דפליגי ובתרומה לכ"ע אסור אבל למסקנת הבבלי הכא דפסק הלכתא כר' יוסי וכדפרישית במתני' א"כ לב"ה מותר אף בתרומה להוליכה וליתנה לכהן ואידחא לה מתני' דדמאי מהלכה וכאשר כתבתי שם דמהאי טעמא לא זכר הרמב"ם בחבורו מהאי מתני' דדמאי ולא מחילוקי הדינים שנשנו בה דהא לר' יוסי לא אזלא אלא כב"ש דהכא ולאו כהלכתא היא: